לצפייה בדיוור בגרסת דפדפן

• משבר הרעב במזרח אפריקה: במקום סיוע הפוליטיקאים בקניה מאשימים אחד את השני מזרח אפריקה חווה בימים אלה את משבר הרעב הגדול ביותר באזור מאז 1945. במדינת טורקנה שבצפון-מערב קניה מתגוררים נוודים מקומיים אשר עברו להתגורר בסמוך למחנה הפליטים קאקומה, השני בגודלו במדינה, בו האו״ם מספק מחסה וסיוע לכ-180,000 איש מאזורי מלחמה באזור כגון סומליה ודרום סודן. ואולם גם בהתיישבויות שצצו בסמוך למחנה רוצים סיוע בינלאומי. ״אנחנו צריכים לקבל סיוע בדיוק כמו פליטים. אנחנו צריכים מזון, מים ועבודה. הפליטים מתגוררים כאן על האדמות שלנו ואנחנו צריכים להיות מתוגמלים בהתאם״, אומר תושב מקומי בשם אקירו אלימלים.   אנשי קבוצת טורקאנה, המתגוררים בדומה לאקירו בסמוך למחנה, נמצאים תחת אחריות הממשלה הקנייתית ולא האו״ם. הנשיא אורו קנייטה הכריז על מגיפת רעב בתחילת פברואר האחרון, אולם ניהול המשבר של הממשלה לוקה בחסר. קניה נמצאת באמצע קמפיין בחירות לפרלמנט ולנשיאות באוגוסט, ומלבד חילופי האשמות הדדיים בין האופוזיציה לקואליציה לא נעשה הרבה כדי לפתור את המשבר. בכיר במשרד החקלאות המקומי האשים את הפעילות המוניציפלית של מדינת טורקנה, אשר לא הצליחה לגייס רזרבות תקציביות לטיפול באנשיה בזמן. במסגרת קמפיין הבחירות הן הממשל והאופוזיציה מאשימים אחד השני במעילות בכספי הסיוע שהיה אמור להינתן לפריפריה, במקום להתווכח על האופנים בהם פיתוח יוכל לעזור באזורי הבצורת והרעב, ונראה שמצבם של אנשי הטורקנה לא מעניין את האליטה שבשלטון – אשר מצידה מצפה להכנסות ממצבורי הנפט שהתגלו באזור בשנת 2012 כדי לפתח את האזור.   בעוד נציג משרד החקלאות האשים את חוסר המוכנות של הממשל המקומי, התנהלות הממשל המרכזי בניירובי מדגימה מעט מהביקורת הקיימת. כך לדוגמא בשבוע שעבר העבירה הממשלה גנרטורים שיספקו חשמל לאנשים מסביב למחנה עבור שאיבה ממקורות מים, אולם אספקת הדלק לגנרטורים עדיין לא הגיעה – והממשלה טוענת שזוהי אחריות הממשל המוניציפלי, שמצידו טוען שאין ביכולתו לממן זאת. לטענת אמנטה נאמוור, תושבת מקומית, האשמה היא כולה על הממשלה בניירובי: ״למה הם לא עושים משהו? הממשל המקומי כאן סובל כבר חמישים שנים מהזנחה של הממשל המרכזה״. הן הממשל המקומי והמרכזי נותרו חסרי תשובות בנוגע לשאלה מדוע כה מעט כסף הועבר לפיתוח הפריפריה במדינה, למרות התרומות של הקהילה הבינלאומית למטרה ספציפית זו. שינויי האקלים ובצורות הם שני גורמים חיצוניים אשר גורמים לחוסר ביטחון תזונתי, וההזנחה והשחיתות בקרב האליטה הפוליטית הפכה את המדינה לפגיעה בפני גורמים אלה. לקרוא עוד >>

• המלחמה בשחיתות בניגריה: הנשיא בוהארי מתחיל לקצור את פירות המאבק שנתיים מאז כניסתו לתפקיד של בוהארי נראה שהמלחמה שהוכרזה כבר בקמפיין הבחירות נכנסה לתוקף: המאבק נגד השחיתות והלבנת כספים הביא בחודשים האחרונים לתוצאות משמעותיות, גם אם לא להרשעה של אנשים בדרגים גבוהים בממשל. הסוכנות נגד שחיתות בניגריה עובדת בחודשים האחרונים שעות נוספת, ובחודשים האחרונים מצאה מצבורי כסף מזומן בשווי של מעל עשרות מיליוני דולרים.   מהו הגורם לעלייה בכמות החשיפות? ראש הסוכנות נגד שחיתות, איברהים מאגו, צוטט בתקשורת המקומית שיש לזקוף זאת לזכות מדיניות חשיפת השחיתויות אשר נהוגה מאז דצמבר 2016. המדיניות החדשה מעודדת חשיפה של פרשיות, כך שחושף שחיתויות אשר מספק לממשלה מידע שיביא לתפיסה של כסף מזומן או רכוש שנגנב – עשוי לזכות כ2.5%-5% מהסכום שנאסף או משווי הרכוש. בתום ארבעה חודשי פעילות טען השבוע שר האוצר הניגרי, קני אדסון, שהסוכנות קיבלה עד כה 2,351 טיפים על שחיתויות דרך שיחות טלפון, הודעות טקסט, ואימיילים. באופן טבעי המדיניות החדשה גם מגנה על האנונימיות וביטחונם של חושפי הפרשיות.   הכתבה של הbbc בנושא שפורסמה השבוע מתארת עד כמה המצב השתפר לטובה בניגריה בשנים האחרונות מבחינת רגולציה. כך לדוגמא בעבר קשה היה למצוא מצבורי כסף מזומן משום שהם נשמרו בקפידה בבנקים או בדרכם ליעדים בחו״ל, ואולם בשנת 2012 הבנק המרכזי של ניגריה הציג מדינית שהגבילה את סכום ההעברות הבנקאיות של מזומנים, כך שעוברי עבירות כבר לא יכולים לשמור את כספם בבנקים (מה שמקל על החשיפות). לטענת הבנק המרכזי שימוש תכוף במזומן מעודד שחיתות והלבנת הון, לצד הון פעולות שקשורות למרמה.   לקרוא עוד >>

• המסע נגמר: הופסקו החיפושים אחר ג׳וזף קוני אוגנדה החלה בסוף השבוע שעבר (ה׳) להחזיר אליה 1,500 חיילים אשר הוצבו ברפובליקה המרכז אפריקאית. בכך סיימה אוגנדה את המבצע הארוך ללכידת ג׳וזף קוני, מנהיג ארגון הגרילה ״צבא ההתנגדות של האל״. ״ככל שהדבר תלוי בנו, כבר השגנו את המטרה שלנו״, אמר בכיר בצבא האוגנדי, ״המליציה של קוני כבר לא מאיימת עלינו כאוגנדים״. מספר החיילים של הארגון ירד באופן דרמטי, מ-3,000 למאה חיילים בלבד, ובדומה לאוגנדה גם ארצות הברית הייתה אמור לסיים השבוע את המבצע ללכידתו של קוני.   במשך קרוב לשלושה עשורים הרגו קוני ואנשיו קרוב למאה אלף בני אדם, והביאו לעקירתם של כשני מיליון נוספים. בין 1987 לשנת 2006 ״צבא ההתנגדות של האל״ גייס מעל לעשרים אלף ילדים והפך אותם לחיילים, עבדים וכן שפחי מין. בשנת 2005 הוצא צו מעצר בינלאומי נגד קוני, אולם הוא הצליח לברוח במשך תקופה ארוכה. חייליו המועטים ממוקמים כיום בשטח ההפקר שבגבול בין הרפובליקה המרכז אפריקאית, דרום סודן, סודן וקונגו.   את מקומם של החיילים האוגנדים יתפסו חיילי האיחוד האפריקאי והאו״ם אשר יוצבו כדי לשמור על בטחון התושבים. ואולם בתזכיר פנימי של האו״ם שהגיע לידי הניו יורק טיימס נמצא כי הארגון הבינ״ל הביע חשש מפני ״נסיגה משמעותית״ במאמצים נגד הארגון של קוני, וכן שסביר שהנסיגה תיצור ״וואקום בטחוני״ שהכוחות הבינלאומיים ״לא יצליחו למלא כראוי״. בתזכיר נכתב גם שהנסיגה האוגנדית תחזק את המליציה החמושה, ותביא לעליה במקרי התקיפות של הארגון.   דוברים נוספים בכתבה הביעו חשש מההשפעה המיידית של הנסיגה אולם בעיקר מהמסר שהיא שולחת לארגוני טרור אחרים באפריקה. כך לדוגמא פול רומן מהארגון ״Invisible Childrens״, אשר פעל בהיבט התקשורתי לתפיסתו של קוני, טוען שסיום המשימה האמריקאית תשלח מסר לארגונים חמושים ש״מחוייבותה של ארצות הברית להבאת מרצחי עם לדין היא ברת חלוף״.   לקרוא עוד >>

• סוואזילנד: המונרכיה האחרונה באפריקה רוצה לאסור על גירושים המלך Mswati השלישי מסוואזילנד הוא המונרך האחרון ביבשת. המלך בן ה-49 מכנה את עצמו Ngweyama, ״האריה״, ובבעלותו נמצאת רוב אדמות המדינה והוא גם אחראי על שלל המינויים הממשלתיים. כעת הוא רוצה להפוך את מדינתו לראשונה ביבשת אשר תאסור על גירושים. ״בתרבות שלנו ברגע שאתה מתחתן עם מישהי אין דרך חזרה״, הוא אמר בתחילת החודש לעיתון המקומי ״Times Of Swaziland״. לטענתו בשפה המקומית של סוואזילנד, סיסוואטי, אין כל תרגום למושג גירושים.   גורמים רשמיים במדינה מיהרו להבהיר שהגירושים בסוואזילנד טרם נאסרו. הערותיו של המלך, אשר אינן נכנסות לתוקף עד שהמלך חותם עליהן, באות כתגובה לחוק שחוקק לאחרונה על ידי היועץ המשפטי לממשלה שאישר גירושים בתנאים מסוימים. למלך מיסוואטי עצמו יש כיום 15 נשים, והוא נוהג לבחור אישה חדשה אחת לשנה במסגרת פסטיבל בן שמונה ימים שנקרא ״ריקוד קנה הסוף״. פוליגמיה היא תופעה מוכרת ויודעה במדינה, ונשים נחשבות בה רכוש של הבעלים.   לקרוא עוד >>

• 165,000 חיילים נלחמים על העצמאות: החיים בקולוניה האחרונה של אפריקה במשך יותר מארבעים השנה האנשים בסהרה המערבית סבלו ממלחמות ומכיבוש, ואולם רק מעטים מחוץ לצפון אפריקה יודעים או שמעו על הסבל שהם נאלצו לעבור. בשנת 1975 נכבשה הטריטוריה שלהם (מדבר שגובל באוקיינוס האטלנטי) על ידי מרוקו וכמחצית מהאוכלוסייה הנוודית נאלצה לנדוד למחנות פליטים באלג׳יריה השכנה, בה שוכנים כיום 165,000 בני הסהרוואיים, כפי שהם מכנים את עצמם.   לאחר הכיבוש של מרוקו הסהרוואיים החלו פעולות התקוממות והתנגדות, אשר הסתיימו בשנת 1991 כאשר מרוקו הסכימה לתת להם את זכות הבחירה להצביע על עצמאות. ואולם ההסכמה הזו מעולם לא יצאה של הפועל, והתושבים נשארו תחת כיבוש זר. גם ארגונים בינלאומיים כמו האו״ם וכן ארצות הברית והאיחוד האירופאי לא עשו דבר כדי להגן על זכותם של הסהרוואים להצביע על עצמאות.   הכתבה המפורטת של המגזין “New Republic”, שפורסמה השבוע, מתארת בפירוט רב את המאבק לעצמאות והיא מלווה גם בתמונות של הצלם אנטוני ז׳אן אשר תיעד בשנת 2010 את ההפגנות השקטות במחנה הפליטים ״Gdeim Izik״ אשר הסתיימו בהרג המוני של סהרוואיים על ידי כוחות מרוקאים חמושים. לטענת אינטלקטואלים ואנשי רוח כדוגמת נועם חומסקי  תנועת האביב הערבי החלה במחנה הפליטים הזה בסהרה המערבית.   לקרוא עוד >>

• דוקומנטריים אפריקאים: הסרטים המומלצים על היבשת ברשת ״Netflix״ רשת נטפליקס האמריקאית עוסקת לא מעט ביבשת אפריקה, בעיקר בזכות רשימה ארוכה של סרטים דוקומנטריים מעניינים שהיא הפיקה בשנים האחרונות. האתר Okayafrica פרסם השבוע רשימת שבעה סרטים דוקומנטריים שהומלצו על ידי עורכי האתר: כך לדוגמא הסרט “The Pearl Of Africa” שיצא לאור בשנה שעברה ועוסק בסיפורה של נערה טרנסג׳נדרית באוגנדה, ובתפיסות מגדר במדינה. הסרט “Democrats” (2014) מספק הצצה לפוליטיקה בזימבבווה דרך מאבקם של שני אנשים לאחר נצחונו מעורר המחלוקת של רוברט מוגאבה, וסרט מקיף נוסף עוסק בבמאי הסנגלי הנודע אוסמן סמבנה. בכתבה ניתן לקרוא פירוט על סרטים נוספים, חלקם לצפייה ישירה ביוטיוב.   לקרוא עוד >>

               מרים חסן \ מוזיקת מחאה \ הסהרה המערבית

• לעדכן את פרטי ההרשמה לחצו כאן
  לביטול המנוי לדיוור לחצו כאן