לצפייה בדיוור בגרסת דפדפן

• סגן שרת החוץ של רואנדה מכחיש הסכם עם ישראל: ״לעולם לא נקבל מהגרים שגורשו בכפייה״ בציוץ שפרסם אתמול (ד׳) בטוויטר טען סגן שרת החוץ של רואנדה, אוליבייה נדוהונגירה, שמדינתו ״לעולם לא תקבל כל מהגר אפריקאי שיגורש בניגוד לרצונו״. הוא הוסיף שרואנדה פתוחה לאלה שמגורשים מרצון, ללא כל אילוצים. ״כל מניפולציה של נשים, גברים וילדים במצוקה היא מזעזעת״. ההודעה של הסגן היא השלישית במספר בשבוע וחצי האחרונים של גורם כלשהו בממשלה הרואנדית בנושא מבקשי מקלט ופליטים.   היום (ה׳) הוסיף הסגן בשיחה עם כתב ״הארץ״ שרואנדה מוכנה לקבל אליה רק מבקשי מקלט שהגיעו אליה מרצון, והיא תסרב לקבל כאלה שנשלחו אליה בכפייה. "אין לנו שום עסקה. אם ממשלה כלשהי שולחת אנשים לרואנדה, בהתאם לעסקה שאינה קיימת, בניגוד לרצונם, כמובן שלא נקבל אותם. אנחנו לא יכולים לקבל אף אחד כחלק מעסקה שאינה קיימת. אני לא מבין למה אנשים מדברים על העסקה הזו. זה פשוט לאמת את זה (שאין עסקה, א"ל)", אמר.   ביום רביעי שעבר נאם קגאמה במסגרת אירוע שנתי של השגרירים הזרים ברואנדה והתייחס לנושא פליטי היבשת. הוא חזר על כך שרואנדה מוכנה לארח בשטחה מהגרים אפריקאים, הדגיש את הקשר ההיסטורי של המדיניות הזו לג׳נוסייד בשנת 1994, והוסיף שרואנדה תקלוט 30,000 פליטים מרחבי היבשת אשר כלואים בלוב. סוגיית מבקשי המקלט ואירוח כאלה מישראל לא הוזכרה בנאום.   השבוע (ב׳) הוסיפה ממשלת רואנדה בהודעה רשמית שמדינתה פתוחה להגירה אולם בהתייחסות פרטנית לישראל היא הכחישה כל קיום של הסכם. ההודעה הגיעה באותו היום בו התקיימו הפגנות של מבקשי מקלט בישראל מול שגרירות רואנדה בהרצליה, בדרישה שלא להסכים לקבלת מגורשים מישראל. "לנוכח שמועות שהופצו באחרונה בתקשורת, ממשלת רואנדה מבקשת להודיע שמעולם לא חתמה על הסכם סודי כלשהו עם ישראל בנוגע ליישובם מחדש של מהגרים אפריקאים", נכתב בהודעה.   ״מרכז אפריקה״ שאל את נדוהונגירה על מבקשי המקלט דרך חשבון הטוויטר שלו, ובתגובה חזר הסגן על ההודעה הרשמית של ראש ממשלת ישראל עם סיום הפגישה ביום חמישי בין נתניהו לקגאמה בדאבוס. ״בנוגע לסוגיית המהגרים, ראש הממשלה נתניהו הסכים עם הנשיא קגאמה, אשר הבהיר לעמיתו שהוא יקבל אך ורק מהגרים אשר מתיישבים באופן מלא עם החוק הבינלאומי״. מוקדם יותר השבוע ״מרכז אפריקה״ השתתף ביוזמה של שליחת מכתבים מטעם ארגונים בחברה האזרחית בישראל אל הנשיא קגאמה. (כתבה: The East African, צילום: שיחה מקומית) לקרוא עוד >>

• מה קרה ל-1,500 מבקשי מקלט שישראל גירשה לדורם סודן?: כתבת הארץ תמר ברס נסעה לג׳ובה בירת דרום סודן כדי לבדוק את מצבם של 1,500 מבקשי מקלט שגורשו בחזרה לדרום סודן בשנת 2012. כאשר פרצה מלחמת האזרחים במדינה בשנת 2013, זמן קצר לאחר עצמאותה, ברחו רבים למדינות שכנות כמו קניה ואוגנדה וכן מצרים. הלחימה בבירה אמנם פסקה, ועברה לערים אחרות בדרום סודן, אולם תושבי ג׳ובה והמגורשים ממשיכה לסבול ממקרי רעב, מחלות ומלריה.   מבקשי מקלט שגורשו והתראיינו לכתבה מתארים קושי כלכלי רב, ורבים מהם עברו בלית ברירה להתגורר במחנות הפליטים של האו״ם בעיר. ״הביוב זורם כל העת בסמטאות הצרות של מחנה הפליטים של האו"ם בג'ובה, בירת דרום סודאן. לניסיונות לדלג מעל המים המעופשים, בין היתר בעזרת גשרי עץ מאולתרים, כבר התרגלו יושבי האוהלים הרעועים. ל-35 אלף האיש המתגוררים בצחנה התמידית יש צרות גדולות הרבה יותר מריח רע, מספר אחד מיושביו, תות ניאל (אחד ממבקשי המקלט שגורשו בשנת 2012 – א.ר): הביוב הוא מקור לחולי במחנה שבו ילדים מתים כמו זבובים״.   ״עתה, המצב בג'ובה רגוע יחסית. המצב הכלכלי, מנגד, הולך ומחמיר ועמו זה התזונתי; האו"ם כבר הזהיר מרעב חמור בשנת 2018. כיום ניזונים תושבי ג'ובה מארוחה אחת ביום, לפעמים פחות, ובאזורים אחרים במדינה כבר רואים "שלדים מהלכים"״. משבר המזון בדרום סודן מחמיר בימים אלה, ועל פי ההערכות כ5.1 מיליון בני אדם סובלים ממחסור חמור. 1.5 מיליון אזרחים במדינה נמצאים על סף חרפת רעב – כך על פי האו״ם השבוע.   הסכם פסקת האש שנחתם בסוף דצמבר נכשל, והשבוע קראה ארה״ב להטיל על דרום סודן אמברגו נשק. שגרירת ארה״ב באו״ם ניקי היילי טענה בפני מועצת הביטחון שממשלתו של הנשיא סלבה קיר ״מוכיחה את עצמה באופן גובר כפרטנרית לא ראויה״ במאמץ להחזיר את השקט למדינה. בכתבה שפורסמה השבוע בעיתון הזמבי ״The Citizen״, על האיום באמברגו, צוטטה היילי שהאמברגו עשוי להועיל בסופו של דבר לדרום סודן משום שהוא ״יביא להאטה של מקרי האלימות, של זרימת הנשקים והתחמושת, ובכך יגן על חייהם של חפים מפשע״. (כתבה: הארץ, צילום: UN) לקרוא עוד >>

• יו מסקלה נפטר בגיל 78: אחד מהשרידים האחרונים של המאבק המוזיקלי של דרא״פ נגד האפרטהייד אגדת הג׳אז הדרום אפריקאית יו מסקלה נפטר השבוע (ג׳) בגיל 78, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, בביתו שביוהנסבורג. באוקטובר הודיע החצוצרן על ביטול כל הופעותיו המתוכננות כדי ״שיוכל לנוח ולהבריא״, ובדצמבר נראה היה שהוא מחלים. בהספד רשמי שמסרה משפחתו נאמר: ״אב אוהב, אח, סבא וחבר, ליבנו הוכה באובדן עמוק. התרומה העולמית והמקומית שלו, ההשתתפות שלו בסגנונות מוזיקליים שונים, בתיאטרון ואמנות בכלל נמצאת בראשם ובזיכרונם של מיליונים בשש יבשות״.   שיריו של מסקלה הפכו במרוצת השנים ללהיטים הגדולים ביותר של הג׳אז הדרום אפריקאי, אבל לא רק – מסקלה היה גם לוחם חופש שהפך לאחד מגיבורי המאבק נגד משטר האפרטהייד. מאבקו העיקש הוביל אותו לגלות מדרום אפריקה בשנת 1960 בעקבות מאורעות ״טבח שארפוויל״ בהם נהרגו 69 מפגינים שחורים ע״י המשטרה המקומית. ממקום גלותו בארה״ב הוא הכיר את הזמר ולוחם זכויות האדם הארי בלפונטה, שם פגש את מרים מקבה והשניים התחתנו והתגרשו כעבור שנתיים. בארה״ב הקליט מסקלה את אחד מלהיטי הראשונים והגדולים ביותר, ״Grazing In The Grass״ (1967).   במהלך קריירה של כחמישים שנה הוכיח מסקלה שמוזיקה ואקטיביזם פוליטי יכולים ללכת יחדיו. המוזיקה שהפיק ניחמה ונתנה השראה לדרום אפריקה המפולגת, בשיאו של משטר האפרטהייד. מסקלה הוציא בשנת 1976 את השיר ״Soweto Blues״ בתגובה להרג של 700 תלמידים שחורים בדרום אפריקה, שביקשו להרים קול מחאה נגד הכפייה של שפת האפריקאנס בבתי הספר. במהלך סיבוב ההופעות שערך בשנות השמונים עם פול סיימון הוא חיבר את ״Bring Him Back Home״ על נלסון מנדלה ששהה באותו זמן בכלא, והשיר הפך להמנון של המאבק באפרטהייד. נזכור אותו בזכות אלבומים מופלאים כמו ״Techno-Bush״ (1984), Introducing Hedzoleh Soundz (1973), ו- Stimela (1994).   הגארדיאן הבריטי הקדיש לזכרו סקירה מקיפה של מיטב ההפקות של מסקלה, עם הסבר על אחד מהקטעים. (כתבה: OkayAfrica, צילום: וויקיפדיה) לקרוא עוד >>

• סיפורם של האפרו-אמריקאים שעברו לאפריקה: הם הגיעו מהערים הגדולות בארצות הברית. סן פרנסיסקו, שיקגו וניו יורק. אלפים מהם הגיעו, ורבים מסרבים לחזור. גל חדש של אפרו אמריקאים בחר בשנים האחרונות שלא להתעמת עם הגזענות והאפליה נגד שחורים בארצות הברית, ועברו למדינות כמו סנגל גאנה וגמביה. על פי ההערכות בגאנה, גרים בבירה אקרה בין 3,000 ל-5,000 אפרו אמריקאים.   רבים מהם הפכו למורים בערים קטנות או עובדים בתחום היזמות בבירתה של גאנה. בכתבה בנושא שפורסמה בסוף השבוע שעבר (ה׳) באל ג׳אזירה צוין שלמרות שרבים מהם מודים שהחיים בגאנה לא פשוטים עבורם, הם מרגישים בה חופשיים ובטוחים. מוחמידה אל-מוג׳אהיר, אחת מהמהגרות החדשות, מספרת בראיון על סרט דוקומנטרי עליו היא עובדת שעוסק בחייהם של האמריקאים באקרה: ״בחרתי להתמקד בחמישה אפרו-אמריקאים שפגשתי כאן אשר למדו באוניברסיטאות שחורות בארצות הברית. הלימודים שם עזרו להם להבין שהם אינם אזרחים בדרגה שנייה (..) אנחנו חיים כאן תחת החזון שקוואמה נקרומה הציב, של גאנה כשער הכניסה לאפריקה לפזורה השחורה (..) אולי אין לך חשמל, אבל בשונה מאמריקה סביר להניח שלא תיהרג על ידי שוטר״.   בשנת 2000 חוקקה גאנה חוק המאפשר לכל אדם בפזורה השחורה ברחבי העולם להגיש בקשה ולקבל מעמד של תושב קבע במדינה. ״אני רוצה שאנשים יבינו שיש להם אפשרויות ואלטרנטיבות. רוב השחורים באמריקה כלל אינם יודעים שהאפשרות להגר לאפריקה קיימת; הם חושבים שהם חייבים לסבול ושאין להם לאן ללכת״. היא הוסיפה שהיא אינה רוצה שידמיינו את אפריקה כ״אוטופיה קסומה בה כל הביעות ייפתרו. זה פשוט שחלק הדברים איתם אתה נאלץ להתמודד באמריקה – לא תצטרך להתמודד איתם כאן״. (כתבה: אל ג׳אזירה, צילום: וויקידפיה) לקרוא עוד >>

• מדוע סופר פרנקופוני מצליח מאפריקה סרב לתכנית של הנשיא מקרון?: בנאומו בבירת בורקינה פאסו בנובמבר האחרון הדגיש נשיא צרפת עמנואל מקרון את כוונתו לקדם את מעמדה של השפה הצרפתית בעולם. שבועיים לאחר מכן, בציוץ בטוויטר, הוא הזמין את הסופר הצרפתי המצליח ממוצא קונגולזי אלן מבנקו לקחת חלק בפרויקט. אבל מבנקו, אשר מחלק כיום את זמנו בין פריז ללוס אנג׳לס שם הוא מלמד בUCLA, סרב להצעה ובמכתב פתוח לנשיא מקרון הוא שלל את אבחנותיו של מקרון.   זו לא השפה הצרפתית, לדעתו, אשר נמצאת בסכנה אלא עצם הקיום של ארגון ״La Francophonie״ אשר כולל את 57 המדינות דוברות הצרפתית בעולם, ונועד לשתף פעולה עם משטרים מדכאים. בראיון עם האתר “Quartz” טען מבנקו שמדיניות מקרון ביבשת היא ״אותו יין ישן בבקבוק חדש״. במקום לעודד אינטלקטואלים להשתתף בוועידות ויוזמות, הוא הציע למקרון להקשיב לקולות של הצעירים ביבשת ולהפסיק את התמיכה בדיקטטורים אשר ״מחזיקים את העתיד של אפריקה כבן ערובה״.   מבנקו בן ה51 הוא הסופר האפריקאי המצליח ביותר ממוצא פרנקופוני, וזכה במספר פרסים חשובים מאז 2006. במכתב למקרו הוא הוסיף שצרפת עדיין תומכת במנהיגים המושחתים ביבשת, ושארגון העל של המדינות דוברות הצרפתית מעולם לא ביקר באופן פומבי את המשטרים הללו אשר קיימים מאז שהמדינות יצאו לעצמאות. ״זהו מצב נאו-קולוניאלי, והגיע הזמן לחשוף את זה״.   הסופר המשיך והתייחס למקרה של רואנדה, אשר מנסה להיפטר מהשפה הצרפתית כשפה רשמית ולהחליפה באנגלית, ועל השפה הצרפתית ביבשת: ״רואנדה היא מקרה מיוחד. יש לה יחסים מתוחים עם צרפת, לא רק בגלל הג׳נוסייד בשנת 1994 אלא גם בגלל התערבויות קודמות שלה ברואנדה. מצד שני ישנן מדינות אשר מחזירות אליהן את השפה הצרפתית, כמו מאוריציוס לדוגמא. אני אמנע מטענות רדיקליות: השפה הצרפתית היא מגוונת, רב-גונית, ואנחנו לא צריכים את אישור צרפת כדי להתנסח בשפה הזאת״. (כתבה: Quartz, צילום: וויקיפדיה) לקרוא עוד >>

• סרט קנייתי מועמד בטקס פרסי האוסקר האמריקאי: סרט קנייתי קצר המבוסס על סיפור אמיתי, פיגוע באוטובוס שאירע לפני כשנתיים, מועמד לפרס בטקס פרסי האוסקר האמריקאים שיתקיים השנה בפעם התשעים במרץ הקרוב. הסרט, כמו ארבעה סרטי אקשן קצרים נוספים, מועמדים לפרס סרט האקשן הקצר הטוב של השנה. הסרט מבוסס על אירוע מדצמבר 2015 בו תקפו חיילים של מליציית אל-שבאב אוטובוס בצפון-מזרח המדינה והרגו שני אזרחים.   במרכז הסרט נמצא המתח בין מוסלמים לנוצרים בקניה אשר מתעצם כתוצאה מתקיפות חיילי הארגון המגיעים מסומליה השכנה. בעוד המתח הדתי בין הקבוצות גובר, הן נלחמות בסרט מול אויב משותף. אחת מנוסעות האוטובוס מצליחה להינצל ממתקפה של הארגון בזכות התחזות למוסלמית – בעוד מורה אחר, ממוצא מוסלמי, נפצע בעודו מגן על הנוסעים הנוצרים.   את ההפקה של הסרט הוביל מפיק גרמני, טוביאס רוזן, והוא צולם בשנת 2016 במסגרת בית הספר לקולנוע בהמבורג. הוא זכה כבר במספר פרסים, ביניהם בטקס פרסי האוסקר לסרטי סטודנטים, ובסך הכל במעל 35 פסטיבלים של סרטי סטודנטים בעולם. (כתבה: The East African, צילום: צילום מסך מתוך הסרט) לקרוא עוד >>

     Hugh Masekela / Introducing Hedzoleh Soudz

• לעדכן את פרטי ההרשמה לחצו כאן
  לביטול המנוי לדיוור לחצו כאן