לצפייה בדיוור בגרסת דפדפן

• הלחץ גובר: האם זומה הגיע לסוף דרכו כנשיא דרא״פ? עתידו של נשיא דרום אפריקה ג׳ייקוב זומה לוטה בערפל, ואמור להיות מוכרע בימים הקרובים. נאום ״מצב האומה״ של הנשיא אשר תוכנן להיום (ה׳) נדחה ברגע האחרון מסיבה לא ברורה, לאחר שבתחילת השבוע קיים זומה פגישות מכריעות בנוגע לעתידו עם בכירים במפלגת השלטון ANC ועם מלך זולו. זאת הפעם הראשונה שדרום אפריקה מבטלת או דוחה נאום חשוב זה, מאז סיום משטר האפרטהייד בשנת 1994. הסימנים לסיום דרכו של זומה גברו לאחר שהמפלגה קראה לכינוס חירום של בכיריה ביום רביעי כדי לדון בעתידו של זומה אולם הפגישה נדחתה ביום ג׳ לאחר דיון שקיימו זומה וסיריל רמפוזה, יושב הראש החדש של המפלגה, ובו על פי הפרסומים השניים הגיעו להבנות.   חוסר הוודאות בנוגע לזומה נמשך כבר שנים אחדות לאור שורה של חשדות נגד הנשיא בן ה75. אתר החדשות הדרום אפריקאי ״Businesslive״ מציין שבפגישת זומה עם בכירי המפלגה בשני האחרון הוצע לו להתפטר מתפקידו באופן עצמאי אך הוא סרב. את ההודעה על דחיית הנאום מסר יו״ר הפרלמנט, חבר מפלגת השלטון, אשר הוסיף שהדחייה תאפשר ״סביבת עבודה נוחה יותר״ בצל החשש שהנאום ישובש ע״י אנשי האופוזיציה. גם אם ישרוד זומה את השבוע הקרוב הוא צפוי לעמוד בפעם התשיעית במבחן הצבעת אי-אמון, וככל הנראה בכירים במפלגה צפויים להצטרף לאופוזיציה ולהצביע נגד הנשיא המכהן ממפלגתם.   השבוע האחרון, בצל ביטול הנאום החשוב וכינוס החירום של בכירי המפלגה, מחזקים את ההשערות הגוברות שזומה לא יסיים את הקדנציה שלו כנשיא כמתוכנן בשנת 2019. השאלה שנותרה היא האופן בו יעזוב את התפקיד, ומתי. פרשנים העריכו שקיימת אף הסבירות שאת נאום מצב האומה יישא רמפוזה, המשמש גם כסגנו של זומה; הסתברות שכזאת תסמל עידן חדש בדרום אפריקה ובקהילה הבינלאומית. הבוקר (ה׳) כלי התקשורת בדרום אפריקה דיווחו על ״מרוץ נגד השעון״ שמנהל רמפוזה להתפטרות הנשיא זומה. על פי אתר החדשות ״Businesslive״ בכירים במפלגת השלטון מצפים מזומה להתפטר עד סוף השבוע הקרוב. דיווח נוסף של האתר המקומי ״Sowetanlive״ מצטט את שר האוצר של דרא״פ וחבר הANC, פול משאטילה,  אשר טוען שהמפלגה תפטר את זומה בקרוב. ״אמרנו לנשיא זומה ביום ראשון שאנחנו לא רוצים שני מרכזי כוח״, הוא מצוטט בכתבה, ״אנחנו רוצים שהנשיא רמפוזה ייקח את השליטה לא רק על הANC אלא גם על ענייני המדינה. אנחנו די ברורים בעניין הזה״. (כתבה: Quartz, צילום: וויקיפדיה)   לקרוא עוד >>

• העיר בקמרון שמספקת 90% מהנפט במדינה אבל אין בה תחנת דלק אחת באחד מהאזורים העשירים בנפט בקמרון ניצבים עשרות בקבוקי פלסטיק בשני צדי הכביש וממתינים ללקוחות. למרות שצפון-מערב קמרון שופעת בנפט, הדלק שנמכר בתוך בקבוקי הפלסטיק כלל לא מגיע מקמרון. הוא מכונה ״פונגה״ ומוברח באופן לא חוקי מניגריה. בצדי הכביש מתדלק פועל את מכוניתו של לקוח בעזרת משפך שעשוי מבקבוק פלסטיק, ומספר לאחר מכן שהדלק זול יותר לעומת תדלוק בתחנת דלק. ״אנחנו קונים את זה לא רק בגלל המחיר״, מספר אחד הלקוחות, ״גם בגלל שזה זמין בכל יום ושעה״. המכירה של דלק מוברח הפכה לשכיחה במיוחד בקמרן, מדינה הנחשבת לאחת מיצרניות הנפט הגדולות ביבשת.   נתונים שמפורסמים באתר ״African Arguments״ מלמדים על האפליה החמורה בתחום: בקמרון יש סך הכל 742 תחנות דלק, אולם מרביתן הכמעט מוחלט נמצאות בשלושה מתוך עשרה מחוזות במדינה. הפרדוקס בקמרון טמון בעובדה שדווקא באזורים המייצרים את הנפט, דרום מערב המדינה, אין אף תחנת דלק חלק. כך לדוגמא בעיר Ndian המייצרת 90% מהנפט במדינה, ולכן הסחר הלא חוקי בדלק.   לסוגיית הנפט בקמרון יש קשר לסכסוך הממושך של הממשלה עם המחוזות האנגלופונים במדינה, הממוקמים בצפון-מערב ודרום-מערב קמרון. חלק מהמפגינים אשר מוחאים על כפיית השפה הצרפתית אף קראו לתקוף את המשאיות שמובילות דלק מאזור דוברי האנגלית בו מיוצר הנפט, דרום מערב קמרון, אל העיר דואלה של דוברי הצרפתית. בעוד הממשלה הצהירה בשנת 2015 על הכנסות מיסוי נפט בגובה 1.15 מיליארד דולר, מעט מהכנסות אלה נותבו בחזרה לאזורים המייצרים את הנפט. (כתבה: AfricanArguments, צילום: וויקיפדיה) לקרוא עוד >>

• שנה לאחר הדחת העריץ הוותיק: התקשורת החופשית חוזרת לגמביה שנה לאחר שיחיא ג׳אמה שליטה של גמביה הודח מתפקידו התקשורת החופשית בגמביה מקבלת חיזוק לראשונה מזה תקופה הארוכה. בתקופתו של ג׳אמה הושתקו ואף נסגרו חלק ניכר מכלי התקשורת, לצד 110 עיתונאים אשר נשלחו לגלות מחוץ לגמביה. אחד מהגולים היה בבה היידרה, אשר חזר לאחרונה משהות ארוכה בארה״ב כדי לקבל תפקיד ניהולי בעיתון יומי היוצא לאור בגמביה: “The Point” אשר נוסד על ידי אביו של היידרה בשנת 1992. אביו שהיה לוחם זכויות אדם נרצח בשנת 2004.   ״עזבתי את גמביה לאחר הרצח של אבי״, אמר היידרה הבן, ״זה היה לפני 13 שנה. כעת לאחר שחזרתי למדינת האם שלי אני רוצה להמשיך את המורשת של אבי במחויבות לחופש ביטוי״. ואולם למרות האופטימיות ששוררת בגמביה מאז לכתו של ג׳אמה, בחוקה המקומית נותרו חוקים המגבילים את חופש הביטוי ומאפשרים את הגבלת כוחה של התקשורת. לטענת שר המידע של גמביה, דמבה ג׳אוו, הממשלה הקימה לאחרונה ועדה מיוחדת כדי לבחון שורה של רפורמות בשוק התקשורת.   כתבת הפוטו-ג׳ורנליזם של ״אל ג׳אזירה״ עוקבת אחר שוק התקשורת בגמביה דרך מקרה הבוחן של העיתון ״The Voice״ בו עובד היידרה וכן מעקב על כלי תקשורת נוספים. הראשון עבר מפרסום שלוש מהודרות לחמש בכל שבוע. הוא הספיק להיות פעיל במשך כשנתיים עד שנסגר ע״י הרשויות.  עיתונאי מקומי שעבד בערוץ הטלוויזיה הממלכתי של גמביה חזר לאחרונה מגלות בסנגל לאחר שנעצר בשנת 2014 לאור כתבה שפרסם על חוסר שביעות הרצון מצד אנשי מפלגתו של ג׳אמה על תפקודו. לטענת הנשיא המכהן, אדמה בארו, מאז הדחתו של ג׳אמה חזרו לגמביה 30 עיתונאים לאחר ששהו בגלות. (כתבה: אל ג׳אזירה) לקרוא עוד >>

• בית המשפט העליון של נמיביה: כליאה לטווח זמן ארוך היא לא הפתרון בית המשפט העליון של נמיביה פסק השבוע (ד׳) החלטה תקדימית בעניינם של ארבעה רוצחים אשר הועמדו למשפט, וקבע שגזר דינם לא מספק כל סיכוי ממשי להשתחרר בעתיד. יו״ר צוות השופטים השווה את גזר הדין לעונש ״אכזרי, לא אנושי ומשפיל״ והוסיף שעונשים מסוג זה פוגעים בזכויותיהם הבסיסיות של האסירים. המקרה שנידון בבית המשפט עסק בארבעה רוצחים אשר נשפטו לזמן ממושך בכלא בשנת 2002. שלושה מהם נשפטו ל-67 שנים בכלא והרביעי ל-64 שנים לאחר שהורשעו בשוד ורצח של זוג קשישים בחווה בשנת 2000.   על פי גזר הדין המקורי הארבעה יוכלו לבקש חנינה רק לאחר כארבעים שנים בכלא, בעוד שעל פי החוקה הנמיבית אסירים יכולים כיום לבקש חנינה או להשתחרר על תנאי לאחר 25 שנה. בעוד שחבר השופטים הסכים שמעשיהם היו אכזריים ומרושעים, הם פנו אל רשויות בית הכלא וביקשו מהם לוודא שמורשעים יקבלו חנינה שתאפשר להם לקיים אורח חיים מכובד לאחר השחרור.   באזורים אחרים של היבשת נגזרים עונשי מוות על מורשעים ברצח. כך לדוגמא הכריזה לאחרונה מצרים על עושי מוות על מורשעים שנמצאו אשמים בעבירות טרור. נשיא אוגנדה יוורי מוסווני רמז לאחרונה שהוא עומד להחזיר את עונשי המוות למדינה על אף התנגדות מצד ארגוני זכויות אדם. בטנזניה, לעומת זאת, דווח לאחרונה שהנשיא מגופולי ביקש מרשויות בתי המשפט שלא לפנות אליו כדי שיחתום על עונשי מוות – משום שהוא לא מוכן לחתום על הרג בני אדם אחרים. (כתבה: africanews, צילום: וויקיפדיה) לקרוא עוד >>

• חזרתה של טוטו: אחת מיצירות המופת של האומנות הניגרית נמצאה בדירה בלונדון מאז שבן אנואונו צייר בשנת 1974 את הציור של נסיכת Ife אדטוטו אדמילוי, או בשמה הקצר Tutu, זכה הציור למעמד אייקוני של סמל לאומי בניגריה. פוסטרים עם דמותה של הנסיעה נתלו בכמעט כל בית ברחבי המדינה. מאז שנעלם הציור המקורי קיבלה היצירה מעמד מיטי והפכה לשם נרדף לפיוס לאומי. הצייר הניגרי שהפך במרוצת הזמן ל״אב המייסד״ של המודרניזם הניגרי צייר שלוש גרסאות של הנסיכה, אולם כל השלוש נעלמו. ״זאת התגלית המשמעותית ביותר באומנות האפריקאית העכשווית בחמישים השנים האחרונות. זאת טוטו, המקבילה לכמה מהממצאים הארכיאולוגיים הנדירים ביותר בעולם״, טוען הסופר הניגרי בן אוקרי.   התגלית נעשתה בעזרת גילס פפיאט, מנהל אגף האומנות האפריקאית בבית המכירות הפומביות ״Bonhams״. לטענתו מדי שבוע הוא היה מקבל ציור אחר של טוטו, אולם בכל פעם התברר במהרה שמדובר בהעתק מודפס. בסוף 2017 פנתה אליו משפחה מצפון לונדון כדי שיבדוק ציור שלטענתם צויר ע״י אנואונו, וביקשה להישאר אנונימית.  הוא יימכר בבית המכירות הפומביות בלונדון ב28 לפברואר בסכום שככל הנראה ינוע בין 200 ל-300 אלף פאונד.   אנואונו כבר התפרסם ברחבי העולם עוד לפני שצייר את טוטו. בקיץ 1973, שלוש שנים לאחר סיום מלחמת האזרחים במדינה, הוא פגש את הנסיכה ולאחר שהתאהב בקסמה ביקש לצייר ציור פורטרט שלה.  הוא התפרסם לראשונה כאשר נתבקש ליצור פסל ברונזה של המלכה הבריטית במהלך ביקורה בניגריה בשנת 1956, פסל אשר ניצב עד היום בכניסה לבניין הפרלמנט בלאגוס. (כתבה: גארדיאן) לקרוא עוד >>

• האמן הניגרי ג׳לילי אטיקו: ״אני רץ לנשיאות ניגריה ועושה זאת כפרויקט אמנותי״ ג׳לילי אטיקו הוא אמן ניגרי רב-תחומי ועטור פרסם ושבחים אשר הכריז לאחרונה על כוונתו להתמודד בבחירות לנשיאות ניגריה שצפויות להתקיים במהלך 2019. "כן, זה אמיתי. אני רץ לנשיאות ניגריה ועושה זאת כפרויקט אמנותי. כך אני רואה את תפקידה של האמנות, שצריכה להיות מוחשית ובעלת השפעה גדולה על המציאות", הוא מספר בראיון לעיתון ״כלכליסט״ שנערך עמו השבוע (ב׳).   באחת מעבודות האומנות שלו שמוקדשות לבוקו חראם, הוא לובש חליפת פלסטיק ירוקה ומסיכת גז, והולך ברחובות העיר לאגוס; בידו האחת מקל עץ ארוך שלקצהו מהודקות שלוש גולגולת אדם, וביד השניה בעל שעליו הכתובית ״הראו לי את בוקו חראם״. הוא חוצה את העיר לרוחבה ועוברי אורח מצטרפים אליו כמלווים. "בפרפורמנס פניתי אל האנשים ושאלתי 'מיהם אנשי בוקו חארם?', כיוון שזה פשוט בלתי נתפס", הוא טוען, "איך זה יכול להיות שקבוצה מקומית שחיה במדינה, מדכאת, מפחידה ורוצחת את העם ממשיכה להתקיים ואף אחד לא יודע מי הם. הם הרי לא רוחות רפאים. בעבר הושקע הרבה מאוד כסף בלמצוא את האנשים. לאן הכסף והמידע הלכו? אנשי בוקו חראם חיים בינינו. בממשלה ובכל מקום, אז בואו נראה מי הם". אטיקו עצמו מבין שסיכוייו לזכות בנשיאות אינם גבוהים אך עבורו עצם הפעולה היא הדבר החשוב. הדוגמא האישית שבמעשה, לתפיסתו, תעודד את בני הדור הצעיר בניגריה לפעול דרך אקטיביזם פוליטי ולקיחת גורלם בידיהם. מצעו המפורט כולל מיגור העוני והשחיתות, ולצד חזרה לערכים טרום קולוניאליים הוא מציע ״ללמוד מהעבר של לפני הקולוניאליזם״. כל אחת ממדינות המחוזות בניגריה תקבל  אוטונומיה משל עצמה. "ניגריה מורכבת מיותר מ־250 תרבויות, עמים, שבטים ושפות שונות", הוא אומר, "ועל אף זאת, בניגריה שפה רשמית אחת בלבד – אנגלית – עובדה הגורמת להיכחדות השפות המקומיות. מדינות המחוז יוכלו להעניק חופש למגוון שפתי ותרבותי, ולסגל שפה רשמית שנייה. במערב, למשל, ידברו גם בשפת היורובה, ובמזרח ידברו איגבו, זה החלום שלי". (כתבה: כלכליסט, צילום: Africaisacountry) לקרוא עוד >>

        Lafayette Afro Rock Band / Soul Makossa

                                   (1973)

• לעדכן את פרטי ההרשמה לחצו כאן
  לביטול המנוי לדיוור לחצו כאן