לצפייה בדיוור בגרסת דפדפן

• לאחר גל המחאות בסודן: הנשיא אל-באשיר הורה על שחרור כל האסירים הפוליטיים סוכנות הידיעות הממשלתית של סודן הודיעה השבוע (ג׳) על החלטת נשיא המדינה עומר אל-בשיר לשחרר את כלל האסירים הפוליטיים המוחזקים בבתי הכלא במדינה. סוכנות הידיעות הוסיפה שמדובר בצעד חשוב לקראת כתיבת חוקה קבועה. בחודש שעבר הורה באשיר על שחרור 80 עצירים פוליטיים, שבועות לאחר שנעצרו בגל הפגנות ברחבי המדינה כתוצאה מהתייקרות מחירי המזון ומשטר הצנע בו נוקטת הממשלה. לטענת האופוזיציה בסודן כחמישים אסירים פוליטיים נותרו מאז בבתי הכלא, ביניהם מוחמד מוקטר אל-קאטיב, מנהיג המפלגה הקומוניסטית במדינה.   ההחלטה האחרונה על שחרור האסירים הגיעה לאחר לחץ רב שהפעילו מפלגות וארגונים אזרחיים, בעקבות חודשים של דיונים עם הממשלה במטרה לעורר רפורמות פוליטיות שיאפשרו לעצורים להשתתף בתהליכים הפוליטיים של סודן. בשלוש השנים האחרונות מקיים נשיא סודן שורה של דיונים ופגישות עם אנשי אופוזיציה וקבוצות מורדים כחלק מהניסיון לקיים שיח ציבורי ולסיים את הלחימה באזורי קונפליקט כמו דרפור. מחלקת המדינה האמריקאית בירכה על החלטת הנשיא אך הוסיפה שנכון ליום רביעי לא התקבל כל אישור לכך שהאסירים אכן שוחררו.   אל-באשיר עלה לשלטון במדינה בשנת 1989 בעקבות הפיכה צבאית, והודיע לאחרונה על כוונתו שלא לרוץ לנשיאות בבחירות בשנת 2020. כדי לחזק את דבריו מינה לאחרונה הנשיא גם ראש ממשלה, לראשונה מאז נכנס לתפקידו, אך באשיר כבר הודיע בעבר על כוונתו שלא לרוץ וחזר בו לאחר מכן. ״הוא שקרן גדול, ואני לא חושב שהוא יעבור את השלטון״, תקף ג׳לאל מוסטפה, פעיל חברתי במפלגת הקונגרס הסודנית המזוהה עם האופוזיציה, אשר נכלא בינואר האחרון לתשעה ימים ללא כל סעיף אישום נגדו. (כתבה: ניו יורק טיימס, צילום: וויקיפדיה) לקרוא עוד >>

• ניתוחים כירורגיים בעזרת הפנס של הפלאפון: הרופאים בטוגו שובתים בשל ״מצבם המחפיר״ של בתי החולים מערכת מיזוג האוויר שבקה חיים בבית החולים הגדול ביותר בטוגו. רק אחות אחת הייתה במשמרת, אחראית על עשרות תינוקות בסכנת חיים. אימהות שאושפז נאלצו להיעזר בחברים ומשפחה כדי לקנות ציוד רפואי בסיסי בבירה לומה: כפפות, תמיסות מלח, וארגזי מים נקיים אשר לא היו בנמצא בבית הספר להכשרת רופאים באוניברסיטת סילוואנוס אולימפיו, מהגדולים במדינה.   הרופאים בבתי החולים הציבוריים במדינה מאסו במצב מערכת הרפואה בטוגו והחליטו להביע לראשונה קול מחאה על איכות הטיפול אותו הם נאלצים לספק לנזקקים, המתווסף למחאה העממית נגד הנשיא פאורה גנאסינגבה שמשפחתו שולטת במדינה בחמישים השנים האחרונות. השבוע בדומה לשש פעמים נוספות מאז 2018 יצאו רופאים ואחיות בצעדת מחאה מבית החולים אולימפיו, חסמו את כניסתם של מטופלים חדשים, ועודדו אחרים לפנות לרפואה ציבורית.   ״כאשר אתה מסכים לעקוב בתנאים שכאלה, אתה עלול לקחת חלק במקרים שיובילו בסופו של דבר למוות. אתה האחראי לכך״, טוען ד״ר דוד דוסה, מנתח בבית החולים שסייע בארגון במחאה. ״ברגע מסוים עדיף לשאול את עצמך אם לא כדאי פשוט להפסיק לעבוד״. מצבה הרעוע של הרפואה במדינה כולל בין היתר מחסור חמור בציוד, באספקת חשמל ומים נקיים וכן בצוות רפואי שלא הוכשר כהלכה במוסדות במדינה ומרוויח כיום פחות מחצי משכרם של נהגי מונית.   בבירה לומה נמצאים רק ארבעה רופאים על כל 10,000 אזרחים, הרבה מתחת לסטנדרט הבינלאומי של 20 רופאים. בעיר של 837 אלף איש הותקנו רק חמישה מכשירי סי.טי, המתקלקלים לעתים תכופות. השקעת המדינה במערכת הבריאות הממלכתית, כשש עשרה דולר פר נפש, היא מהנמוכים ביותר בעולם.   לטענת מבקרי המשטר בטוגו הבעיות ברפואה הציבורית קשורות למחאה הציבורית נגד הנשיא: חוסר מיומנות ושחיתות גדולה בשלטון הובילו לקריסתה. למרות שכרם הנמוך של הרופאים החדשים הפכו בתקופה האחרונה הצוותים הרפואיים בבתי החולים למובילי התנועה העממית הקוראת להדיח את גנאסינגבה מתפקידו. ״אזרחי טוגו רוכשים כבוד רב לרופאים״, אומרת פארידה נבורמה, פעילת אופוזיציה מרכזית. ״המחאה שלהם היא חלק ניכר מההתנגדות שלנו״. (כתבה: ניו יורק טיימס, צילום: נשיא טוגו) לקרוא עוד >>

• גבון: הנשיא בונגו ישלוט לכל חייו בזכות ״שינויים בחוקה״, אך האופוזיציה שותקת שושלת בונגו שולטת בגבון כבר כחצי מאה, אך ככל שחולף הזמן נראה שהסיכוי שאחיזתה בשלטון יסתיים הולך ופוחת. לאחר 42 שנים בשליטת עומאר בונגו אונדימבה ותשע נוספות עם בנו עלי בונגו, הממשלה ביצעה שינויים מרחיקי לכת בחוקה המקומית: הנשיא יכול לרוץ כעת להתמודד במספר לא מוגבל של קדנציות, ומרכז הכובד של השלטון עבר למרדו של הנשיא. אך לפני שנתיים זה נראה אחרת לגמרי: עלי בונגו זכה בבחירות לנשיאות המדינה בפער זעום על פני גיסו לשעבר, משקיפים מערביים ביקרו את האופן בו התנהלו הבחירות והביעו חשש שהתוצאות זויפו, והאופוזיציה יצאה לרחובות.   בעקבות גל ההפגנות הוראה הנשיא בוגנו על שורה של רפורמות לחוקה המקומית, חלקן בעלות אופי חיובי: לבחירות לנשיאות התווסף סיבוב הצבעה שני, הרגולציה על נכסי המדינה גברה, אולם אלה היו טיפה במים לעומת ״אחיזה בקרנות המזבח״ של הנשיא המכהן. שינויים נוספים בחוקה, כגון סעיף לפיו ״הנשיא יחליט על מדיניות האומה״ (במקום ״תוך התייעצות עם הממשלה״) מנתבים לטענת האופוזיציה את הממשלה הנוכחית לכיוון אוטוקרטי, ריכוזי ומסוכן. השינויים האחרונים שינו את אופי המשטר במדינה, בו עד כה לראש הממשלה היה תפקיד מרכזי, לכזה בו האחרון משמש בתפקיד ייצוגי בלבד.   מאז הבחירות בשנת 2016 בהם הייתה האופוזיציה קרובה לניצחון והפסידה בפער זעום של 5,594 קולות בלבד, בונגו הגביל את המרחב הפוליטי במדינה – בדומה למדינות נוספות ביבשת כגון טנזניה וזמביה, אוגנדה ורואנדה, קונגו ועוד. בעוד שתנועות מחאה עממיות כבר נוסדו במדינות שכנות במערב אפריקה, כגון ״Y’en a Marre״ בסנגל או “Balai Citoyen” בבורקינה פאסו, גבון טרם חוותה צמחה של תנועת מחאה ממוסדת כלשהי נגד השושלת הנוכחית.   הדומיננטיות של מפלגת השלטון ״Gabonese Democratic Party״ עלולה להשתנות בשבועות הקרובים לאחר הבחירות המתוכננות לבית הנבחרים של גבון. לאור התוצאות הצמודות בבחירות לנשיאות לפני כשנתיים, ייתכן שאנחנו לקראת מהפכה – ולאפשר בפעם הראשונה לאזרחי המדינה לבטא את הזעם נגד משטר רודני ודכאני. (כתבה: African Arguments, צילום: Chatham House, פליקר) לקרוא עוד >>

• ״עשיית צדק זה לא רק להעניש את הפושעים״: כיצד אזרחי רואנדה זוכרים את רצח העם במדינה? סמנתה לקין היא סטודנטית לתואר שלישי במכון סטרסלר לשואה ורצח עם באוניברסיטת קלארק, אשר פרסמה השבוע באתר “The Conversation” את ממצאי המחקר שלה על זיכרון רצח העם ברואנדה. בשלוש השנים האחרונות היא קיימה כשישים ראיונות עומק במדינה, ואלה לטענתה לימדו יותר מכל על הדינמיות והשוני הרב בין האזרחים בזיכרון הג׳נוסייד בשנת 1994, ״מסקנות אליהן לא יכולתי להגיע מקריאת מקורות משניים או התבוננויות מרוחקות״.   בראיונות עם אזרחים וניצולים מצאה לקין תפיסה הוליסטית של צדק המרוחקת ממניעי נקם של הענשת הפושעים, וכן רצון רב למרחבים של דיאלוג ודיון על הזיכרון וכיצד הוא משפיע על חי היומיום. מרחבים אלה, לתפיסתה, ״מביאים יחדי ניצולים, עבריינים שהשתתפו באירועים, גולים שחזרו למדינה ואזרחים מן השורה״. עוד מצאה לקין גם כמיהה אזרחית לשימוש מושכל בזיכרון לדרוש צדק ולקדם דו-קיום בעיקר לדורות הבאים.   ימי הזיכרון הממלכתיים לקורבנות רצח העם מתקיימים בכל שנה החל מ-7 לאפריל למשך 100 ימים (כמשך הזמן בו התרחש הג׳נוסייד), ומכונה תקופת קוויבוקה. אזרחים  עוברים בין ערים, כפרים ואתרי זיכרון וקבורה לנרצחים – שם הם מקיימים טקסים הכוללים שמיעת עדויות ונאומים של ארגוני הניצולים. מחקרה של מלקין הצביע על ההבדלים הרבים בתפיסת רצח העם בין האזרחים, חלק מאמינים בזיכרון לצורך מימוש האחדות והשלום בחברה בעוד שחלק שהתראיינו למחקרה כלל אינם מאמינים באתרי זיכרון וטקסים.   מחקרה מחזק את החשיבות של ראיונות העומק בגילוי הרבדים השונים בחברה הרואנדית, תוך הקשבה לפחדים וחששות. כך לדוגמא מצאה לקין שבעוד שחלק מהניצולים חשים מותקפים כאשר רוצחים לשעבר משתתפים בטקסי הזיכרון הממלכתיים, אחרים חשים פחד לבטא את תחושותיהם מחשש לתגובות חריפות של חבריהם. (כתבה: The Conversation, צילום: וויקיפדיה) לקרוא עוד >>

• גשמים חזקים או תופעה גיאולוגית: מה שובר את יבשת אפריקה ומאיים לחצותה לשניים? סדק עצום בעומק של עשרות מטרים נפער לפני כשבועיים באזור ניירובי בירת בקניה. מומחים מעריכים שהוא עלול לגרום לחציית היבשת לשניים רק בעוד כמיליוני שנים אך השאלות בדבר הסיבה לסדק נותרו: תהליכים גיאולוגיים העוברים על היבשת, גשמים עזים שגרמו לתזוזת האדמה ודורשים פתרון קל יותר?   לטענת ד״ר רון אבני מאוניברסיטת בן גוריון לוחות טקטונים אכן מאיימים לחצות את היבשת לשניים: ״לא צריך את הסדק האחרון שהתגלה בקניה כדי לדעת זאת״, אולם בראיון לאתר ״הארץ״ הוא הוסיף שלא ניתן לדעת בוודאות האם יש קשר בין השניים למרות שהסדק התגלה במקום בעל סיכון גבוה לתהליכים מסוג זה. רק בתוך מיליוני שנים, בין 20-50 מיליון.   מרבית היבשת שוכנת כיום על מה שמכונה ״הלוח הנובי״, אשר לטענת גיאולוגיים זז צפונה בקצב של 2.15 ס״מ שנה. שני הלוחות המרכיבים את היבשת, זה הנובי וזה הסומלי (עליו נמצאת מרבית היבשת), מתרחקים האחד מהשני. לטענת חוקרים המשך ההתרחקות בין שני הלוחות מגבירה את הסיכון לרעידות אדמה, כפי שהתרחש לאחרונה בדרום-מערב קניה ויצר קרע ענק שבלע תחתיו מספר בתים.   ה״גארדיאן״ הבריטי היה נחרץ בסוגיה ופסק בכתבה מפורטת בנושא שהבקע לא נגרם כתוצאה משינויים טקטוניים, אלא משחיקת האדמה בגלל גשמים חזקים בקניה. לאחר שצפה בתמונות לוויין הוסיף כתב הגארדיאן ששחיקות אדמה דומות נראו במקומות נוספים באזור, והוסיף את טענותיהם של גיאולוגיים ומחקרים קודמים אשר פסקו שמי הגשמים שטפו אחריהם שכבות של אפר וולקני שהופרד מהאדמה בהתפרצויות געשיות קודמות באזור. (כתבה: וושינגטון פוסט) לקרוא עוד >>

• ליותר ממחצית ממדינות היבשת אין חקיקה לשמירת מידע ופרטיות גולשים ליותר ממחצית מדינות היבשת אין חקיקה לשמירת מידע ופרטית גולשים, כך לטענת ארגון הזכויות ״Article 19״ בלונדון. מתוך 14 המדינות אשר חוקקו בנושא לתשע מהן אין רגולטורים לאכיפת החקיקה. החשיפות האחרונות בפרשת ״קיימברידג׳ אנליטיקה״, חלקן עסקו בבחירות ביבשת אפריקה, מחזקות את הצורך ברפורמה יבשתית מקיפה בנושא.   בקניה, בה החברה הייתה מעורבת בבחירתו מחדש של הנשיא המכהן אוהורו קנייטה, לא קיימת כל חקיקה של שמירת מידע – אך הממשלה טוענת שהיא בדרך להגיש טיוטת חוק. חוקים דומים הוגשו לבתי נבחרים במספר מדינות אך נתקעו בשלב מוקדם של החקיקה. בניגריה, המדינה עם מספר המשתמשים הגדול ביותר ביבשת, הוגשה טיוטה של הצעת חוק בשנת 2010 והיא נמצאת כיום בשלב הדיונים בבית העליון של הפרלמנט.   על פי החקיקה המתגבשת בניגריה יאסר השימוש במידע אישי למטרות שונות מאלה המקוריות לשמן המידע נועד. חברות יוכלו להיקנס אם יואשמו בסחר במידע אישי של משתמשים. עוד לפני שהגיעה לשלבים סופיים, החקיקה המתגבשת בניגריה מעוררת סימני שאלה ותהייה: פעילי קניין דיגיטלי הביעו ספקות בנוגע לאמצעים שיסופקו לרשויות בניגריה כדי לאכוף את החוק.   לטענת ארגונים לשמירת פרטיות מידע ממשלות היבשת מסרבות לקדם חקיקה רצינית בנושא בגלל השימוש שהן עצמן עושות במידע הזה לצרכיהן שלהן – פוליטיים או לצורך קמפיינים, כמו למשל בקניה, או לצורך ניגוח מתנגדי משטר (כפי שהתרחש בטנזניה לאחר חקיקה בנושא ״פשעי סייבר״ בשנת 2015). (כתבה: Africanews, צילום: Blue Coat Photos, פליקר) לקרוא עוד >>

• המוזיאון האמריקאי מינה אוצרת לבנה לתערוכה אפריקאית – והואשם בקולוניאליזם מוזיאון ברוקלין לאומנות בניו יורק ספג השבוע ביקורת לאחר שמינה אוצרת ומייעצת לבנה לאגף האומנות האפריקאי במקום. במכתב פתוח של ארגון ״Decolonize The Place״ כינו פעיליו את המינוי ״משבר אוצרותי״: ״לא משנה איך בוחנים את זה — זה לא נראה טוב בימינו", כתבו. "במיוחד כשמדובר במוזיאון המתגאה ביחסיו עם הקהילות המגוונות של ברוקלין".   במכתב הוסיפו הפעילים שמינויה של קריסטן ווינדמולר-לונה, בת 31 ובעלת דוקטורט לאומנות אפריקאית מאוניברסיטת פרינסטון, כלל לא הפתיע אותם בהתחשב בתופעות גדולות יותר שקורות בעולם: ״מערכת המבוססת של עליונות לבנה שקיימת בעולם האמנות״. במכתב לא קראו הפעילים לפטר את האוצרת הלבנה, אך קראו למוזיאון להקים ״ועדת דה-קולוניזציה שתיתן דין וחשבון על חלקם בהיסטוריה של הקולוניאליזם והעליונות לבנה״.   עוד דרשו הפעילים במכתב גיוון אתני רב יותר של צוות האוצרים וההנהלה, העלאת שכרם של העובדים בדרגים הנמוכים (שרובם לא לבנים) וכן השבת יצירות וחפצים אפריקאים למולדתם. בתגובתו הגן המוזיאון על ווינדמולר-לונה, והמנהלת אן פסטרנק הודיעה כי המוזיאון ״עומד באופן חד משמעי״ מאחורי הבחירה באוצרת. (כתבה: הארץ, צילום: Zanele Muholi (South Africa, b. 1972), מתוך תערוכה במוזיאון לקרוא עוד >>

  Senegal 70 / אוסף הקלטות מוזיקליות מסנגל בשנות השבעים

• לעדכן את פרטי ההרשמה לחצו כאן
  לביטול המנוי לדיוור לחצו כאן