-
|
לאחר שני עשורים של סטטוס קוו: תנועה אזרחית חדשה מנסה לפייס בין תושבי אריתראה לאתיופיה
אריתראה ואתיופיה השכנות נמצאות בשני העשורים האחרונים במצב של סטטוס קוו. מאז סיום המלחמה בין השתיים בשנת 2000 אין ביניהן לחימה, אך גם לא הסכם שלום. בסוף השבוע שעבר (ד׳) מפרסם העיתון האתיופי בשפה האנגלית “The Ethiopian Herald” כתבה מפורטת על התנועה האזרחית ״ ‘Peace Song for Ethio-Eritrea’״ אשר מנסה לעודד פיוס בין שתי המדינות דרך יוזמה של אזרחי שתי המדינות.
לטענת חוקרים, סיכויי התנועה להוביל לשינוי לא רעים בגלל האסטרטגיה שמבוססת על ״מלמטה למעלה״ בניסיון להשפיע על הממשל האריתראי דרך האזרחים. ״הדבר היחיד שמונע את התקדמות הוא המשטר באסמרה. אני מאמין שתנועות חדשות מסוג זה ישפיעו על האריתראים להפעיל לחץ על אסמרה ויכריחו את איסיאס אפוורקי (שליט אריתראה – א.ר) להגיע אל שולחן הדיונים עם עמיתיו האתיופים. במילים אחרות, לנשיא אפוורקי לא תהיה ברירה אחרת מלבד לבלוע את האמת המרה״, טוען ימנה קידאנה לשעבר חבר החזית לשחרור תיגראי וכיום חבר בתנועת הפיוס.
הסיכוי לפיוס עתידי בין שתי המדינות גובר כאשר לוקחים בחשבון גם את הדמיון ביניהן. לטענת אבבה איינטה, חוקר בכיר במכון ליחסים בינלאומיים-אסטרטגיים של אתיופיה, לתנועה הנוכחית קדמו אחרות אולם ״ Peace Song for Ethio-Eritrea״ נראית מאורגנת יותר. לאופטימיות של איינטה התווספה העובדה שראש ממשלת אתיופיה החדש, אבייה אחמד, הזכיר בנאומו הראשון בתפקיד את רצונו לפתור את המחלוקת עם ארירתאה.
אזרחי שתי המדינות גם חולקים מאפיינים היסטוריים, גאוגרפיים תרבותיים ואף אתניים משותפים. תושבי הרמות של אריתראה וצפון אתיופיה מקושרים מבחינת מוצא אתני ואף שפה (טיגרינים הדוברים טיגרינית). ״לא משנה כמה ינסו לבנות חומה בין שתי קבוצות שכנות, לעולם לא יוכלו להפריד ביניהן״, מצהיר גברו טרקה, פרופסור להיסטוריה באקדמיה האתיופית למדעים.
(כתבה: AllAfrica, צילום: zehabesha)
לקרוא עוד >> |
|
-
|
לפני שמונה חודשים הטילה קניה איסור על שימוש בפלסטיק: האם האיסור המקיף ביותר בעולם עובד?
״מקורות המים נקיים יותר, שרשרות המזון מזוהמות פחות בפלסטיק, ויש אפילו פחות אנשים שעושים את הצרכים שלהם בחוץ״. ה״גארדיאן״ הבריטי נשמע אתמול (ד׳) אופטימי למדיי, שמונה חודשים לאחר שקניה חוקקה את אחד מהחוקים הדרסטיים ביותר בעולם בכל הנוגע לאכיפת איסור השימוש בפלסטיק. הרשויות חוגגות, ומדינות שכנות במזרח היבשת כמו אוגנדה וטנזניה, בורונדי ורואנדה וכן דרום סודן שוקלות לשכפל את ההצלחה. אך לצד בקבוקי השמפניה שנפתחו, לאזרחי קניה ברור שלחוק הייתה גם השפעה רעה על עסקים, צרכנים ואפילו על משרות שונות בשוק העבודה הקנייתי.
״הרחובות שלנו נקיים יותר וזה נותן תחושה טובה יותר״, מספר דוד אונגרה ראש ראשות האכיפה של רשות ניהול הסביבה במדינה. ״אתה לא רואה יותר שקיות פלסטיק שמתעופפות כשיש רוח. יש פחות חסימה של מקורות המים, וגם הדייגים בחוף ובאגם ויקטוריה מספרים על כמות קטנה יותר של שקיות שהם מעלים בחכות״. אך העונשים שהחוק גוזר על ייצור ושימוש, מכירה ואף נשיאה של שקיות ניילון הם חמורים: הוא החל להיאכף באוגוסט 2017, ומי שיימצא אשם עלול להישלח לכלא לארבע שנים או לספוג קנס של 40 אלף דולר.
מחשש מפני מעצר או הטלת קנס חמור, מחקרים שהתבצעו בחודשים האחרונים גילו כמות הולכת וגדלה של אזרחים שמשתמשים שירותים ציבוריים על פני עשיית צרכים ברחוב (תוך שימוש בשקיות ניילון לאיסוף). אך לצד השיפור ברמת הניקיון ניכר שהמדינה טרם הצליחה למצוא לשקיות הניילון אלטרנטיבה ראויה: אלה שהיו אמורים להחליף את שקיות הניילון יקרות פי שישה מאלה הקודמות, ולקוחות רבים של עסקים מסרבים לשלם עבור השקית מחיר גבוה כלכך – ובהיעדר השתתפות ממשלתית במימון השקיות החדשות, עסקים נפגעים ובעליהם קוראים למדינה למצוא אלטרנטיבות זולות יותר.
״החוק הרעיד את הכלכלה. בכמה אזורים במדינה, עסקים נמצאים בקיפאון״, טוען סמואל מטונדה מאיגוד היצרנים הקניתי אשר התלונן על כך שהמדינה הייתה צריכה להחיל את החוק בצורה הדרגתית. לטענתו כ80% מהחברות באיגוד נפגעו מאז יישום החוק, וקרוב למאה אלף עובדים פוטרו בגלל הפגיעה של החוק בענף האריזה.
(כתבה: גארדיאן, צילום: pixnio)
לקרוא עוד >> |
|
-
|
כשסודן רוצה לחבק את המערב, ואירופה רוצה לצמצם את ההגירה – זכויות האדם נשכחות בצד
בגבולה המזרחי של סודן, סגן סאמי׳ח עומר מוביל שיירה של שתי מכוניות בתוך המדבר. הם נוסעים בדרך באורך של יותר משלושת אלפים קילומטרים, בה עוברים עשרות אלפים מדי שנה בניסיון להגיע אל הים התיכון ומשם לאירופה. הם מפטרלים לאורך הגבול עם אריתראה בניסיון לצמצם את ההגירה דרך אחד מנתיבי המסע העמוסים ביותר לאירופה בשנים האחרונות. אך סאמי׳ח עומר אינו פקיד גבולות פשוט: הוא עובד עבור המשטרה החשאית של סודן, שראשיה חשודים בביצוע פשעי מלחמה ועינוי מהגרים, אך הוא גם משרת את האינטרסים של האיחוד האירופאי.
״לפעמים״, הוא מספר, ״אני מרגיש שזהו גבול בבעלות האיחוד האירופאי״. כדי לצמצם את ההגירה לאירופה נוקט האיחוד במעורבות ישירה בגבולות מדינות ביבשת, תוך שיתוף פעולה איתן וגם אם הן בעלות רקורד של הפרת זכויות אדם. מבחינה פרקטית זה עובד: מספר המהגרים שהגיעו לאירופה צנח מאז 2016. אך לטענת מבקרים מתחום ההגירה המחיר למדיניות זו הוא רב: תשלום מיליארדי יורו לממשלת טורקיה שהורסת את הדמוקרטיה, ומתן שוחד למליציות חמושות בלוב העוסקות בסחר בבני אדם.
בסודן בה עוברים מהגרים בדרכם ללוב מערכת היחסים בנויה על אינטרס הדדי: האירופאים רוצים גבולות סגורים בעור סודן רוצה לסיים שנים של אמברגו ובידוד מהמערב. בינתיים אירופה ממשיכה לאכוף אמברגו נשק נגד סודן, ופוליטיקאים סודנים רבים אינם מורשים להיכנס למדינות המערב בשל האשמות על מעורבות בפשעי מלחמה בדרפור. אך ייתכן שהמצב עומד להשתנות: בין אירופה למדינות היבשת מתקיים לאחרונה דיאלוג המכונה ״תהליך חרטום״ (על שם עיר הבירה של סודן) בו כונסו בבירה כבר 20 ועידות בינלאומיות בנושאי הגירה, בהשתתפות נציגי האיחוד האירופאי וממשלות באפריקה.
אירופה עדיין לא מעבירה כסף באופן ישיר לממשלת סודן, אך גוף מדינות אירופה תרם כבר 131 מיליון דולר דרך קרנות צדקה אזרחיות וקרנות סיוע בתחום המזון בריאות וסנטריה, וכן עבור הכשרת פקידים מקומיים. אך אירופה מסייעת לסודן בדרכים נוספות, וחשאיות יותר: על פי הניו יורק טיימס, במטרה לצמצם את ההגירה, הורשו נציגי משטרה סודניים להיכנס לשלוש מדינות ביבשת (בלגיה צרפת ואיליה) כדי לקדם את גירושם של פליטים בחזרה לסודן; למעלה מחמישים מבקשי מקלט סודנים גורשו עד כה משלוש המדינות.
(כתבה: ניו יורק טיימס, צילום: cgtn)
לקרוא עוד >> |
|
-
|
אזרחי בורקינה פאסו יצאו לרחובות כדי להניח נשיא, ונשארו להפגין על כל השאר
מוקדם יותר החודש הרעידו הפגנות רבות משתתפים את רחובות הבירה וגאדוגו. שלוש שנים לאחר שהפגנות דומות הביאו להדחת הדיקטטור בלס קומפאורה, קואליציה של ארגוני זכויות אדם ודיור יצאה לרחובות כדי למחות על ״שיתוף הפעולה בשתיקה״ של הממשלה נגד ״גזילת אדמות״ מטעם חברות נדל״ן ותעשיית החקלאות. מראות אלה הפכו לשכיחים בשנים האחרונות: במרכזים אורבניים לאורכה של המדינה הפגינו אזרחים על עסקאות נדל״ן מפוקפקות, על עלויות גבוהות של שירותי בריאות, כבישים רעועים, על עקירה של כפריים מביתם והשחיתות הממשלתית, ועוד.
פקיד רשמי שהתראיין בנושא לאתר ״African Arguments״ סיפר שעובדים במגזר הציבורי השתתפו בשלוש השנים האחרונות במעל 80 הפגנות, שביתות ומחאות שונות. מאז שהחלו ההפגנות שהובילו לנפילתו של קומפאורה לא הצליח הממסד ״להחזיר את השד לבקבוק״ ולהפסיק את המחאות הבלתי פוסקות. כאשר קומפאורה ניסה כשנה לאחר מכן לחזור לשלטון, המוני אזרחים התגייסו ויצאו לרחובות ל״מחאה אזרחית״ אך מאז ועד היום נעדר מההפגנות כל גוון פוליטי, והן הפכו לכאלה המופנות לטענות ממוקדות על עוולות של השלטון. כינון הקואליציה הרחבה לאחר הבחירות האחרונות בהן ניצח רוק מארק כריסטיאן קאבורה, שהביאה יחדיו את תומכי קומפאורה ביחד עם תומכיו של תומס סנקרה, גררה לתמיכה בממשלה במקרים מסוימים והחלישה אף יותר את הממד הפוליטי-מפלגתי של ההפגנות.
סמוקי, ראפר פופולרי במדינה ומנהיג התנועה האזרחית ״Balai Citoyen״ שהביאה לנפילת קומפאורה טוען: ״חשוב לשמור על מידה של כוח-התנגדות, להכריח את הממשלה לקיים את ההתחייבויות שלה״. שנים מועטות לאחר שהביאו לנפילת אחד מהשליטים הוותיקים ביותר בעולם, אזרחי המדינה נשארים ברחובות – וזוכרים טוב מאוד איך זה לחיות תחת שלטון שלא מקיים את התחייבויותיו.
לקרוא עוד >> |
|
-
|
מחגבים ועד רחובות: נחשפו התמונות המועמדות לפרס הצילום החושב ביותר באפריקה
בשבוע שעבר (ב׳) פרסם אתר ה״גארדיאן״ את הרשימה המצומצמת של המועמדים לפרס הצילום העכשווי היחיד שמוענק כיום לתמונות מהיבשת. ברשימה הקצרה אפשר למצוא אמנים מניגריה, חוף השנהב ואנגולה, מרוקו ואירופה, וכן ארצות הברית. התמונות עוסקות בנושאים מגוונים כמו מילת נשים, חיי נוודות, עקרות בית ועוד.
כך לדוגמה אצלם אדג׳י דייה שתיעד דרך תמונות את התפשטות הסוציאליזם באפריקה, בהן הוא מתעד ״מבנים סובייטים בג׳ונגל, מגדלים קונסטרוקטיביסטים ופסלים באמצע הסוואנה, התארים חזון אפרו-פוטוריסטי מלפני חמישים שנה״. דוד צ׳נסלור, צלם נוסף המועמד לפרס, תיעד את הקהילות בצפון קניה שמנסות לשמור על בעלי חיים מפני ציידים.
דליו ג׳אסה, צלם מאנגולה, תיעד בלואנדה הבירה את ההשפעה ההרסנית של ירידת מחירי הנפט בעולם מאז 2014 על מדינתו. בסך הכל מועמדים 25 תמונות לפרס החשוב.
(כתבה: גארדיאן, צילום: Shadows of Domestic Work, 2016–2018, by Ralph Eluehike)
לקרוא עוד >> |
|
|