לצפייה בדיוור בגרסת דפדפן

• BareFeet Theatre: התיאטרון שהוא בית   תיאטרון ברפיט (barefeet theatre) עוזר לצעירות וצעירים בסיכון, שחיים ברחוב או בעלי מוגבלויות. ברפיט משתמשים במיומנויות מעולם התיאטרון והאומנות בשביל לתת  לאותםן צעירים וצעירות את ההזדמנות למצוא קול באמצעותו יוכלו להתבטא, להתמודד עם טראומות מהעבר ולגלות עולמות חדשים של יכולות שהיו חבויות בהםן.   (צילום: פרופ' לין שלר) לקרוא עוד >>

• BongoHive: מרכז פיתוח במרכז זמביה   מכירות wework? מכירים קורסי הכשרה? משהו כמו בונגוהייב (BongoHive) עוד לא ראיתםן! בונגוהייב מהווים פלטפורמה לעסקים קטנים וסטרטאפים בצמיחה לעבוד, ללכת לסדנאות פיתוח רלוונטיות ולקבל ליווי במציאת המשקיעות הראשונות.   מוזמנים ומוזמנות להיכנס לאתר ולהתרשם, אולי אפילו תמצאו את הסטארט אפ הגדול הבא ותוכלו להשקיע בו לפני כולםן!   (צילום: twitter) לקרוא עוד >>

• Mørkved soccer klubb zambia: מאמנים לחיים טובים יותר   לפני חודש וחצי עוד עקבנו אחרי ליגת אפריקה לאומות והתרגשנו לראות עד כמה התרומה של שחקני היבשת משמעותית לקבוצות הכי גדולות באירופה. אבל מאיפה כל אותם השחקנים המצטיינים מגיעים?   מועדון הכדורגל מורקבד (Mørkved) ממוקם באחת השכונות הכי עניות בלוסאקה, אבל הם לא רק מועדון כדורגל! המאמנים מתמודדים יום יום עם הילדים על כך שיתמידו בלימודיהם, בשביל שיוכלו לשאוף גבוהה ולשפר את עתידם. ההצלחה החינוכית והלימודית מגיעה לפני ההצלחה בכדורגל.   (צילום: פרופ' לין שלר) לקרוא עוד >>

• Copper Rose : נשים משנות מציאות   בפינת רחוב בעיר הבירה לוסאקה נגלה לפנינו שלט קטן עם ציור של ורד, והכיתוב – Copper Rose. מעבר לפינה נגלה לפנינו בית ובו נשים וגברים גדולים מהחיים שהחליטו שמשימת חייהם היא לייצר עולם בו נשים, נערות וילדות חיות חיים מאושרים ובריאים ושיצליחו לממש את מלוא הפוטנציאל שלהן.   איך מגשימות חזון כל כך מפוצץ? לפי מקימות הארגון ד"ר נטשה קאומה (Natasha Salifyanji Kaoma) ופיית' קאומה (Faith Suwilanji Kaoma) המפתח טמון בחינוך מיני לצעירות וצעירים, חינוך למיניות ורבייה בריאות והנגשה של מוצרי היגיינה.   מוצרי היגיינה נשית יקרים מאוד ברוב העולם (כפי שנשות ישראל יודעות). חוסר הנגישות של מוצרים כל כך בסיסיים יוצר פערים משמעותיים בין נערות ונערים, כאשר נערות רבות "מבלות" שבוע בחודש בין כותלי ביתן עד שהווסת חולפת. מה שהחל כיוזמה אישית של שתי סטודנטיות צעירות, הפך כעבור שנים לא רבות לארגון שמגלגל מיליונים ועוזר לעשרות אלפי צעירות בשנה.   (צילום: PAI) לקרוא עוד >>

• ורנון מוואנגה: ההיסטוריה של זמביה, העבר שלו   זמביה (אז רודזיה הצפונית) יצאה לעצמאות בשנת 1964. ורנון מוואנגה (Vernon Mwaanga) היה חלק פעיל בפוליטיקה הזמבית עוד לפני היציאה שלה לעצמאות! מוואנגה מרשים מאוד, וגם בגיל 92 הוא עדיין צליל לחלוטין. הוא סיפר לנו סיפורים מרתקים, החל מתפקידיו השונים במאבק לעצמאות, תפקידיו הפוליטיים תחת ממשלת קנת קאונדה (Kennth Kaunda), הזמן שלו כשגריר בבריה"מ לשעבר ובאו"ם ואפילו משלחת פיוס שהוא הוביל לאזור שלנו בשנת 1967.   בנוסף לסיפורים מהעבר, זכינו לשאול את מוואנגה שאלות רבות, כל אחד ואחת בתחומים שמעניינים אותםן. ככה שמענו גם את דעותיו על המצב בין רוסיה ואוקראינה, ההתפתחות של זמביה וכמובן – מה הוא חושב על הנשיא החדש האקאינדה היצ'ילמה (Hakainde Hichilema).   (כתבה: כתבה: XINHUANET צילום: אלה אלף) לקרוא עוד >>

• מקדש שאולין: יחסי אפריקה-סין עולים שלב   כבר שנים שסין מרחיבה את עסקיה ביבשת אפריקה ולאט לאט רואים יותר בניינים ושכונות עם כיתוב סיני. בחודש האחרון נחנך בזמביה מקדש חדש, הראשון מסוגו ביבשת אפריקה, שגורם לנו שוב לשאול את עצמנו – מה בעצם סין רוצה מאפריקה? האם למדינות יש דרך לעצור אותה? ולמה העולם אדיש?   המקדש שנחנך בזמביה הוא מקדש שאולין שהמטרה המוצהרת שלו היא לספק חינוך בסיסי והשכלה גבוהה לצעירים וצעירות מזמביה, בעיקר יתומים. כביכול, מדובר במטרה מבורכת – ילדים וילדות בלי גב כלכלי יוכלו לקבל בית, ארוחות חמות ואפילו יטוסו ללמוד תואר במימון מלא. בפועל, אי אפשר שלא לתהות מה האינטרס של הממשלה הסינית מאחורי מהלך שכזה ומה יעלה בגורלם של אותם צעירים מוחלשים שיתנתקו מקשרי השארות שנותרו להם.   (כתבה: ZEDGOSSIP צילום: פרופ' לין שלר) לקרוא עוד >>

• מפלי ויקטוריה: טבע מהפנט   אי אפשר לדבר על זמביה בלי להזכיר שתי נקודות טבע מדהימות שהיינו בהן – נהר הזמבזי ומפלי ויקטוריה! שטנו על נהר הזמבזי רחב הידיים ומלא ההיפופוטמים וראינו את מפלי ויקטוריה, או בשמם המקומי 'מוסי אואה טוניה' (העשן הרועם). מפלי ויקטוריה נמצאים בגבול בין זמביה לזימבבואה והם בהחלט נקודת חובה לכל מטייל או מטיילת שנמצאים בדרום יבשת אפריקה.   (צילום: שחר פירר)

וכמובן שאי אפשר לסיים בלי שיר של מייקו זולו, "הבוב מארלי של זמביה", שאירח אותנו לערב של שיח על אקטיביזם, יצירה, מחאה בלתי מתפשרת ותקווה לעתיד.

בשבוע הבא נחזור למתכונת הרגילה, פורים שמח לכולםן!

• לעדכן את פרטי ההרשמה לחצו כאן
  לביטול המנוי לדיוור לחצו כאן