לצפייה בדיוור בגרסת דפדפן

• מלאווי: מרוץ בחירות צמוד השבוע (ג'), אזרחי מלאווי, אחת מהמדינות העניות ביותר בעולם, יצאו לבחור נשיא חדש. המרוץ לנשיאות התנהל בתחרות צמודה בין שלושת המועמדים המרכזיים וקשה לצפות מה תהיינה התוצאות. הנשיא הקודם, פיטר מותריקה, שנבחר לתפקיד בשנת 2014, התמודד הפעם על קדנציה נוספת. בקמפיין הבחירות שלו מבליט מותריקה את הצמיחה הכלכלית שהתרחשה בתקופתו ואת בניית התשתיות כגון: חשמל ותחבורה. על אף שהאינפלציה תחת שלטונו ירדה מ-23% ל-9%, תושבי מלאווי נותרו מהעניים בעולם ורק ל-11% מהם יש גישה לחשמל. בנוסף, מחסורים תכופים באוכל שהתרחשו במלאווי בשנים האחרונות ולא טופלו כראוי על ידי הממשלה הורידו את הפופולריות של הנשיא.   אל מול מותריקה מתמודדים שני יריבים חזקים. האחד הוא סגנו, סאלוס צ'ילימה, שפרש מן המפלגה לפני כשנה על מנת להקים את תנועת הנוער המאוחדת לשינוי (Youth-focused United   Transformation Movement). צ'ילימה נותר סגן הנשיא למרות הפרישה מן המפלגה, מכיוון שבמלאווי הנשיא לא יכול לפטר את סגנו. הקמפיין של צ'ילימה התמקד בפנייה לצעירים, הוא משדר תדמית קלילה וצעירה בניגוד לשאר המועמדים המבוגרים. אישתו הוציאה קליפ ראפ שמפרט את יתרונותיו כנשיא שהפך לשיר פופולרי במלאווי. הבטחתו המרכזית היא הורדת אחוז האבטלה ויצירת מקומות עבודה. המועמד המרכזי השלישי הוא לזרוס צ'קוורה, מנהיג מפלגת האופוזיציה המרכזית במלאווי (MCP), שסיים במקום השני בבחירות ב-2014.   מתוך 6.8 מיליון אזרחי מלאווי הרשומים כבוחרים, יותר מחצי הם מתחת לגיל 35. תושבי המדינה הצעירים רוצים לראות שינוי, והדבר היה ניכר בתורים הארוכים בתחנות ההצבעה בכל רחבי המדינה.   (כתבה:Al-Jazeera ,צילום:BBC ) לקרוא עוד >>

• קניה: הסופר, האקטיביסט והעיתונאי שהלך לעולמו במפתיע בִּינִיוואנְגָּה וַאינַאינָה (Binyavanga Wainaina), הוא סופר, עיתונאי ופעיל לקידום זכויות הקהילה הלהטבי"ת באפריקה. הסופר המצליח התגלה כחולה איידס בשנת 2016, ונפטר השבוע (ד') לאחר מחלה קצרה, בגיל 48. ואינאינה זכה לשם לעולמי לאחר שפרסם את ספרו "כיצד לכתוב על אפריקה". הספר, הכתוב בצורה סאטירית, מציע לעיתונאים המסקרים את היבשת עצות כיצד לכתוב על אפריקה ובכך מציג באופן מגוחך את הסיקור של העיתונות העולמית את היבשת. למשל הוא כותב: " לעולם אל תשתמשו בתמונה של אפריקאי משכיל, אלא אם כן הוא זכה בפרס נובל" או "תמיד תכתבו בכותרת את המילים: אפריקה, שחורות וספארי".   לכל ספריו של וַאינַאינָה יש מסר חברתי מחאתי. סיפרו הראשון, "יום אחד אכתוב על המקום הזה", נכתב כתגובה לגל של אלימות נגד אזרחים הומוסקסואלים בקניה. ואינאינה הוא הומוסקסואל מוצהר ובשנת 2014, לאחר גל חקיקה אנטי-להטבי"ת ברחבי היבשת, הוא כתב בחשבון הטוויטר שלו: " לכל מי שמבולבל או יש לו ספק, אני הומוסקסואל ומאושר". הפומביות בה מדבר הסופר על נטיותיו המיניות היא אקט מחאתי לכשלעצמה, במדינה בה יחסים בין בני אותו מין הם עבירה על החוק.   בשנת 2002 זכה הסופר בפרס קיין על סיפורו הקצר "לגלות את הבית". בשנת 2014 הוא נכנס לרשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם של עיתון ה-TIMES. וַאינַאינָה הקים מגזין ספרותי אינטרנטי המוקדש לספרות אפריקאית הנקרא Kwani. המגזין נהיה חממה לסופרים צעירים, וכמה מכותביו זכו אף הם בפרס קיין על יצירותיהם. וַאינַאינָה היה כתב עיתונות במספר עיתונים אפריקאים ובין לאומיים, בניהם הניו-יורק טיימס, הגארדיאן והאיסט-אפריקן. רבים מתאבלים על מותו בטרם עת של הסופר והאקטיביסט המוכשר, שתרם רבות לספרות האפריקאית ולשיפור הדימוי של אפריקה בעיתונות העולמית.   (כתבה: The Guardian, צילום:BBC) לקרוא עוד >>

• סומלילנד: חוגגים עצמאות ללא הכרה רחובות העיר הרגייסה, בירת המדינה הבלתי מוכרת סומלילנד, קושטו ונוקו לקראת אירועי יום העצמאות בהם אלפי אזרחים הציפו את הרחובות בחגיגות ומצעדים. סומלילנד חוגגת את יום העצמאות שלה מידי שנה ב-18 למאי. למעשה זהו היום בו היא הכריזה על עצמאותה מסומליה לפני 28 שנים, אך מאז לא זכתה בהכרה בינ"ל מאף מדינה.   סומלילנד, היא קולוניה בריטית שקיבלה עצמאות בשנת 1961. לאחר חמישה ימים היא התאחדה עם סומליה שהייתה קולוניה איטלקית שקיבלה עצמאות גם היא. לאורך השנים שררה מתיחות בין האזור הצפוני והדרומי בגלל ההבדלים שנוצרו בתקופה הקולוניאלית. בשנת 1991 לאחר שנים של קונפליקט הכריזה סומלילנד על עצמאותה. כיום לסומלילנד יש משטרה משלה וצבא עצמאי, ומטבע נפרד משל סומליה. היא מדינה בטוחה ושקטה יותר מסומליה הנלחמת בארגון הטרור אל-שבאב. אך למרות הישגים מרשימים אלו, ללא הכרה בינ"ל סומלילנד לא יכולה לקבל סיוע, ורוב כלכלתה תלויה בהכנסות של תושביה החיים ברחבי העולם. הטענה של הקהילה הבינ"ל לחוסר ההכרה בסומלילנד היא שהדבר יתן לגיטימציה לקבוצות בדלניות ברחבי אפריקה לדרוש עצמאות, דבר שעלול לגרור לפירוק של מדינות הלאום ביבשת.   במקביל גם בסומליה אנשים מנסים לחגוג ולבלות, למרות האיומים הביטחוניים הרבים המקיפים אותם. רצועת חוף קטנה בעיר מוגדישו הפכה לאחד מן המקומות היחידים בהם סומלים יכולים לבלות בשלווה. כוחות בטחון שומרים על החוף מפני התקפות פיראטים או קבוצות אסלאם מיליטנטי. בחוף הוצבה מסעדה צפה שהיא מקום מפלט נדיר לתושבים. אך למרות השמירה, אמר אחד הסועדים שהוא לוקח את הסיכון שפיראטים יכולים לחטוף את המסעדה בכל רגע.   (כתבה:VOA , צילום: Somali Spot) לקרוא עוד >>

• המשבר הסביבתי: מה נעשה ברחבי היבשת בכנס שהתקיים בדרום אפריקה בנושא המחסור במים ביבשת אפריקה יצאו המדענים בקריאה לעולם להגביר את המחקר והפעולה בתחום שימור מים והנגשת מים נקיים. החוקרים טענו שדווקא בשנים האחרונות, המימון למחקר בתחום המים התמעט והדבר בעייתי בהתחשב בעובדה שהמחסור במים הולך ומחמיר. על פי נתוני המחקרים האחרונים כ-2 ביליון אנשים ברחבי העולם נמצאים ללא גישה מספקת למים.   מחקר חדש שנעשה במלאווי מראה שאחד הגורמים המרכזיים להתמעטות מי השתייה היא ביעור יערות. המחקר גילה שבעשור האחרון ביעור היערות במדינה השפיעה על מי השתייה בצורה המתבטאת כמו ירידה של 9% במשקעים. ביעור היערות גורם לסחף של קרקע אשר מזהמת את מי השתייה והופכת את איכותם לירודה, ולעיתים ללא ראויה לשתייה כלל. אחד החוקרים מאוניברסיטת לילונגווה אומר שיש ליצור שיתוף פעולה בין המחקר לבין מקבלי ההחלטות כדי להגן על המים. בנוסף, יש ליצור קמפיינים חינוכיים לקהילות המקומיות על מנת שיגנו על היערות ויבינו את ההשלכות של כריתת עצים.   בניגוד למלאווי, בצפון היבשת נמצאת אחת המדינות בה השמירה על הסביבה היא בעדיפות עליונה. מרוקו זכתה במקום השני בדירוג ה- 2019 Climate Change Performance Index, המדרג את המדינות על פי רמת פעילותן לשימור הסביבה, שמעליה נמצאת רק שוודיה. היעד של מרוקו הוא לייצר 52% מהאנרגיה שלה כאנרגיה מתחדשת עד שנת 2030. לאחרונה היא העבירה את 15,000 המסגדים במדינה לאנרגיה סולארית והוציאה איסור על שקיות פלסטיק. מרוקו שוברת את התדמית של אפריקה כיבשת שנשארה מאוחר בתחום הסביבתי ומראה שיש הרבה מה ללמוד ממנה.   (כתבה: Dazed, צילום: Carbon Brief) לקרוא עוד >>

• סנגל: אופרת הסבון שמעוררת סערה "מאהבת של גבר נשוי" היא אופרת סבון סנגלית שנהפכה לפופולרית ברחבי יבשת אפריקה. הסדרה מציגה דמות ראשית נשית חזקה, השולטת במיניותה וגופה ולא כפופה לסמכותו של גבר. באחת הסצנות המאהבת, ששמה מרמה דיאל, מצביעה על אזור חלציה ואומרת: "הגוף שלי הוא ברשותי, ואני אתן אותו למי שאני רוצה". כתוצאה מהפרובוקטיביות של הסדרה, יצאה קריאה של אנשי דת לאסור את שידורה.   הסדרה מתייחסת לנושאים קשים בחברה הסנגלית כמו הזנחת ילדים, אלימות במשפחה ובגידות. למרות שנושאים אלו מועלים תדיר בטלוויזיה הסנגלית, הפופלריות של הסדרה נובעת מהאופן בו היא מתייחסת לנושאים הללו. קולות הנשים הם הקולות המובילים בסדרה והן מטוות את הנרטיב של העלילה. בנוסף, המראה של הנשים הוא מגוון וזאת על מנת לא ליפול לאידיאל יופי מסוים ולהראות שנשים בכל המידות והצבעים יכולות להופיע על המסך.   יוצרת הסדרה אומרת שהיא רצתה להראות נשים אמיתיות, המוצגות כחזקות, על אף ההתמודדויות שלהן בבית ובעבודה. "הסדרה היא על נשים כפי שאנחנו רואות את עצמנו לעומת המבט הגברי עלינו, שבדרך כלל מוצג בתעשיית הקולנוע שלנו ובו גברים מחליטים איך צריכה להראות דמות נשית". הסדרה היא חלק מגל של סדרות פמיניסטיות באפריקה אשר נכתבות ומבוימות על ידי נשים. הראשונה שבהן היא סדרת האינטרנט הגנאית "עיר אפריקאית", שמכונה בפי רבים הגרסה האפריקאית של "סקס והעיר הגדולה".   (כתבה: Quartz, תמונה:La Nouvelle Tribune ) לקרוא עוד >>

• מוזמביק: היזם שעובר מכפר לכפר עם טאבלט דיאן אמאדה הוא המייסד של חברת הסטארט-אפ "Kamaleon" שמשרדיה נמצאים בעיר מפוטו. דיאן מנסה לפתור את הבעיה של חוסר ההבנה בין ארגוני סיוע לבין תושבים מקומיים בפרויקט של הנגשת בריאות ומניעת מחלות. לטענתו, ארגונים בינלאומיים צריכים לעשות יותר מחקר בנוגע להנגשת המידע על מניעת מחלות ועליהם להתאים אותו לעולם המושגים והערכים של התושבים המקומיים.   לשם כך דיאן המציא את הטאבלט הקהילתי. זהו למעשה מתקן נייד בו יש מקום לשישה מסכים שבכל אחד מוקרנים סרטונים וחומרי הסברה בנוגע לנושאים מגוונים כגון בריאות הציבור, תכנון משפחה, בנקאות ועוד. המתקן הוא נייד ויכול להתחבר לעגלה וחמור, ולהגיע לכפרים המרוחקים ביותר במוזמביק.   הדבר החשוב ביותר בפעולות ההסברה של דיאן אמאדה הוא ההתאמה של הסרטונים לקהל היעד אליו הם מיועדים. "ההסברה היא חשובה בענייני בריאות. צריך להשתמש באנשים שנראים מתלבשים ומדברים אותו הדבר כמו הקהל, כדי לגרום להם להיות קשובים". דיאן מוסיף ואומר שהארגונים הגדולים עושים טעויות שהם אינם מודעים אליהם, אשר גורמות לאנשים לא להתייחס להסברה ברצינות. "לתת אלונים לאנשים שלא יודעים לקרוא, או מרצים שמדברים מול קהילה בעודם לובשים משקפי שמש או מחזיקים שמשייה גורמים לקהל לחשוב 'למה הוא חושב שהוא כל כך חשוב?' לטעויות האלה יש הרבה משקל".   מאז שנת 2015 הטאבלט הקהילתי עבר בכ-90 קהילות וחינך למעלה ממיליון אנשים במוזמביק.  דיאן משכיר את הטאבלט הקהילתי לארגונים על מנת לעזור להם לקדם מאמצי הסברה לפרויקטים שונים. הוא מקווה שבעזרת הטכנולוגיה, הארגונים יצליחו להעביר מסברים בצורה יעילה וברורה לקהילות כפריות. על מנת שהקהילות יבינו יוכלו לקחת אחריות על גורלן ולשנות אותו הן צריכות להבין את חשיבות השינוי ומדוע יש לעשותו.   (כתבה:The Guardian ,צילום: Kamaleon) לקרוא עוד >>

   בומבינו, סולטן הגיטרות מניז'ר, בהופעה חיה באולפן רדיו מונדו.

• לעדכן את פרטי ההרשמה לחצו כאן
  לביטול המנוי לדיוור לחצו כאן