זימבבווה: הפיכה ללא מהפך

מאת: נועה לוי

המאמר פורסם שעות ספורות טרם הודעת ההתפטרות של רוברט מוגבה ביום שלישי, ה-21.11.17

הימים האחרונים ייזכרו כנקודת מפנה בהיסטוריה של זימבבואה. הזיכרון הזה יהדהד עוד תקופה ארוכה: האפשרות לשינוי היא כה נדירה, וכאשר היא באה – היא סוחפת, מרגשת, מלחיצה, ומערערת, ולא ניתן להישאר אדישים כלפיה. הפעם האחרונה ששינוי שכזה עמד על הפרק הייתה בבחירות 2008, כאשר מפלגת האופוזיציה (MDC) זכתה לראשונה בתולדות המדינה ברוב קולות בבחירות המוקדמות. באותה שנה, שנת המשבר הכלכלי הגדול בזימבבואה, העם רצה שינוי וניצחונה של ה-MDC  נראה היה מובטח.

האפשרות שמפלגת השלטון תיבחר נראתה אז מדומיינת. לאור התוצאות המסתמנות, המשיכה מפלגת השלטון הוותיקה ZANU-PF לעשות ככל שבכוחה על מנת להישאר בשלטון. כאשר פורסמו תוצאות הבחירות (%47.9 למפלגת האופוזיציה), היה ברור לכול שאינן מהימנות, בדיוק כפי שכל תהליך הבחירות במדינה משנת 2000 מתרחש באופן לא הגון, לא דמוקרטי, שאינו מאפשר התנהלות שקופה וישרה, של אדם אחד – קול אחד. התוצאות ה"צמודות" הצדיקו סיבוב שני, והזמן שחלף עד לקיום הסיבוב הנוסף העניק למפלגת השלטון הזדמנות להשתלח באלימות קשה באופוזיציה ובתומכיה. תקיפות, רדיפות, עינויים, ואף רציחות, פשטו ברחבי המדינה ובסופו של דבר האופוזיציה משכה את מועמדותה מהבחירות. מאז ועד יום רביעי האחרון, ה-15.11.17, לא נראתה אפשרות לשינוי במדינה. זימבבואה, שהייתה מקור גאווה אזורי הפכה למדינה אוכלת יושביה.

ביום רביעי האחרון השתלטו כוחות צבא על בית הנשיא בעיר הבירה הררה, על ערוצי התקשורת ועל מוסדות מרכזיים בעיר. הצבא הצהיר כי הנשיא מוחזק בביתו וכי ״לו ולמשפחתו שלום״. הפעולה הצבאית, כך נטען, לא כוונה נגד הנשיא אלא נגד ״פושעים מסביבו הגורמים לסבל חברתי וכלכלי במדינה״. ברגע שיובאו למשפט, כך נאמר, יושב הסדר על כנו. למרות שלא ציינו שמות, הכוונה ב"פושעים" הייתה ברורה: מדובר בראש ובראשונה בגרייס מוגבה, אשתו של נשיא המדינה, ובשרים נוספים בפלג הצעיר של מפלגת השלטון המכונה G-40 (קיצור לשם ‘Generation 40’, המתייחס למנהיגיה הצעירים של המפלגה, בשנות ה-40 וה-50 לחייהם). בשנים האחרונות פועלת גרייס מוגבה יחד עם חלק מהשרים הנמנים בסיעה, על מנת לבסס את עצמה כנשיאה הבאה של זימבבואה ואת השרים הצעירים כמנהיגי המפלגה – כל זאת תוך כדי ניסיונות חוזרים ונשנים לדחוק החוצה את הפלג הוותיק יותר המכונה Lacoste, אשר נתמך על-ידי הצבא. בשנים האחרונות מפלגת השלטון עסוקה בעיקר במאבקי הכוחות בין שתי הסיעות. עד לפני שבוע, ה- G-40 היה עם ידו על העליונה. פיטוריו של סגן הנשיא, אמרסון דמבודזו מנאנגאגווה שבוע קודם לכן, ומינויה של גרייס מוגבה במקומו, היה הקש ששבר את גב הגמל. התגובה לא איחרה לבוא. ההשתלטות הצבאית על בית המדינה ונטרולו של הנשיא מוגבה בימים אלה, מרעידים את אמות הספים. כל יום מביא עמו בשורות אחרות, תחזיות חדשות, תחושות מורכבות, ואירועים בלתי צפויים. כל בוקר נראה כי המצב בזימבבואה מתבהר קצת יותר, וכל ערב מתגלה הטעות. לאחר כמה וכמה תחזיות שווא, נותר רק לחכות ולראות מה יביא יום.

ההפיכה הצבאית הנוכחית, שקטה ככל שתהיה, ממוסגרת בעיקר כמאבק על הנהגת המדינה. שאלות רבות נשאלות: מי יזכה לשבת על כס הנשיאות, מוגבה או מנאנגאגווה? מה יקרה עד הבחירות המתוכננות בחודשים יולי-אוגוסט, 2018? מהו מקומה של מפלגת האופוזיציה, אם בכלל, והאם ההפיכה נעשית למען האזרחים או למען בעלי האינטרסים בזירה הפוליטית? אלה מקצתן של השאלות המרכזיות העולות בערוצי התקשורת הרשמיים ובמדיה החברתית. אחד התרחישים הסבירים שנשמעו הוא הקמת ממשלת מעבר בראשותו של מנאנגאגווה ודחיית הבחירות המתוכננות. תרחיש אחר הוא המשך הקדנציה של מוגבה עד לבחירות כמתוכנן, תוך כדי העברת הכוח בהדרגה למנאנגאגווה. הפחד הגדול ביותר בקרב האזרחים הוא ממעורבות חיצונית של ה- SADC (Southern African Development Community), ארגון על-אזורי בדרום היבשת, אשר איים כי יעצור את הפעולה הצבאית וישיב את מוגבה לשלטון אם העניין לא ייפתר במהרה. על מנת להביע תמיכה בצבא ולעצור כל התערבות חיצונית, עשרות אלפי אנשים יצאו לרחובות הררה ביום שבת, ה-18.11.17, וקראו למוגבה להתפטר. ההפגנות הענק היו חסרות תקדים. היום יותר מאי פעם ברור שאין לנשיא הוותיק מקום בהנהגת המדינה.

אזרחי זימבבואה לא נוהגים לצאת לרחובות במחאה. ההיסטוריה מלמדת שמחאות במדינה עלולות להסתיים בהשפלה, בכלא, בהיעלמות, באלימות, ולעיתים אף במוות. היו בעבר התקהלויות, אך בוודאי שלא קריאות פומביות נגד השלטון ונגד מוגבה. לא ניתן היה לשוחח על פוליטיקה במרחב הציבורי ובוודאי שלא להביע ביקורת. רוברט מוגבה, סמל אנטי-קולוניאלי ברחבי היבשת, היה 'האב', 'המשחרר הגדול', 'המצביא האמיץ'. ביקורת נאמרה בסתר, בבתים בלבד, ובקרב מעטים. יחד עם זאת, בשנתיים האחרונות חל שינוי משמעותי בחופש הביטוי במדינה. יותר ויותר אקטיביסטים מדברים נגד השלטון ודורשים רפורמות. אפילו באוניברסיטאות הממשלתיות אשר מוגבה עומד בראשן החלו לנהל דיונים ביקורתיים באופן גלוי. הטוויטר והוואטסאפ הפכו לזירות פוליטיות שוקקות חיים וניכר כי מעמדות מסוימים במרחבים מסוימים מרגישים יחסית בנוח לדבר. הפחד בהחלט אינו מה שהיה פעם. יחד עם זאת, עד ליום שבת האחרון אף אחד לא היה מאמין שהמונים יגדשו את רחובות הררה בדרישה מאוחדת ממוגבה להתפטר מבלי להיעצר על כך. יתכן שזאת הסיבה שתמונות ההפגנה והתחושות שעלו ממנה יהיו חקוקות בזיכרון עוד זמן רב. השמחה עלתה על גדותיה והאופוריה חצתה את מגבלות המרחב הפיזי והמתווכים הטכנולוגיים. לאזרחי זימבבואה במדינה ובעולם נראה היה שהעולם עוצר מלכת.

מעניין להתבונן בשינוי האופן בו הצבא בזימבבואה ממתג את עצמו בימים האחרונים. ברחבי העולם נפוצו סרטונים בהם רואים אזרחים מתחבקים עם חיילים, ולוחצים את ידיהם – כאילו חזרו לחגיגות העצמאות של המדינה ב-1980. אלה הם אותם החיילים אשר מכים את מי שמעז ללכת בצד הלא נכון של הכביש, ליד בית הנשיא או ליד בסיסים צבאיים. אותם החיילים אשר מפזרים כל התקהלות באלימות. "הצבא ממתג את עצמו עכשיו שוב כצבא-משחרר, למרות שהוא זה שהשאיר את מוגבה בשלטון כל כך הרבה שנים", טוען ד"ר טינאשה ניאמונדה מאוניברסיטת קיימברידג'. אך ביום שבת האחרון, לרגע אחד, נראה היה שהצבא הפך לפתע למגן העם, ושהעם מוחל לצבא על חטאיו הקודמים, ומודה לו על כמה רגעים נדירים של חופש.

מעבר לאופוריה הברורה, ההפגנות בשבת הוכיחו אחדות ושותפות גורל של העם, לצד דרישה חד משמעית של כלל האוכלוסייה ממוגבה להתפטר. בכנס של אגודת לימודי אפריקה בשיקאגו אמרה צעירה מהקהל   "אנחנו סובלים ממנו כבר 37 שנה. אנחנו לא מכירים עולם בלי מוגבה. לא אכפת לנו מי יעמוד בראש. יהיה זה חתול. יהיה זה כלב. תהיה זו כיכר לחם. לא אכפת לנו כרגע. Mugabe Must Fall״. ביום ראשון, ה-19.11.17, יום לאחר הפגנת הענק, הודח מוגבה מהנהגת מפלגת השלטון. הבשורה התקבלה במטה המפלגה בריקודים ובשירה.

ביום ראשון, לאחר  הדחתו של מוגבה מהנהגת המפלגה, ניכר היה שנותר שלב אחד ואחרון – התפטרותו של מוגבה מתפקידו כנשיא המדינה. כמה שעות לאחר פרסום הדחתו מראשות ה-ZANU-PF, מוגבה פנה לעם בנאום מתוקשר מבית המדינה. היה ברור לכולם שזהו נאום ההתפטרות. מרותקים למרקע, חיכו כל אזרחי זימבבואה בתוך גבולות המדינה ומחוץ לה, להודעה ההיסטורית לה הם מחכים כבר שנים כה רבות. הנאום היה איטי וארוך. קריאות של מתח וציפייה הציפו את הרשתות החברתיות, בדרישה ש'יסיים עם זה כבר'. רבים שאלו אם יכול להיות שהנשיא הקשיש, שכבר קרא בעבר את הנאום הלא נכון, התבלבל בשנית. אך מוגבה לא התבלבל. הוא פשוט לא רצה ללכת. אם באותו ערב העם הזימבבווי לא חווה התמוטטות עצבים – הוא ככל הנראה עם חזק במיוחד. מה שבטוח – האופוריה של יום שבת התחלפה בדכדוך, ייאוש ובלבול בערב יום ראשון. למחרת, הרשתות החברתיות היו שקטות. ניכר היה שלאזרחים נמאס מתחזיות. נמאס מתיאוריות וספקולציות. אף אחד לא יודע מה הולך לקרות.

כבר שנים שהזירה הפוליטית עסוקה במאבקים פנימיים וגוררת את כלי התקשורת לדיונים של מי ראוי ומי לא; מי עשה מה למי; מי יותר גרוע ממי. העיסוק בחיכוכים הפנימיים הללו לא מאפשר לקיים דיון תקשורתי ראוי ומהותי העוסק בשאלות שאינן דווקא פרסונליות. נאום הלא-התפטרות של מוגבה מחזק את העיסוק בדמויות ספציפיות ודוחק את היכולת לדון בצעדים שיש לנקוט על מנת להציל את המדינה ואזרחיה. לאחר ההפגנה נראה היה שמוגבה מפנה את מקומו ושניתן יהיה להתחיל לדון במדיניות, אך הישארותו בתפקיד הנשיאות מצביע על דרך אחרת, ארוכה יותר, לשינוי מהותי. מוגבה מתעקש להישאר, הצבא מאיים, ומתרבים הדיווחים על שביתה כללית במידה שלא תהיה התפטרות בקרוב. סטודנטים ברחבי המדינה כבר החלו את מחאתם, ופרסמו אתמול, יום שני, ה-20.11.17, שורה של דרישות ובראשן התפטרות מיידית של הנשיא. תוך כדי כל חוסר הוודאות, הבלבול והדיסאוריינטציה של הימים האחרונים, ישנה תחושה שההפיכה השלווה ביותר בהיסטוריה, ה-״“non-coup coup אשר הביא תקווה אופורית לאזרחי זימבבואה, אינה אלא שינוי הנהגה במפלגת השלטון.

קולות רבים טוענים שההפיכה הנוכחית מסמלת החלפת מנהיג לא ראוי אחד במנהיג לא ראוי אחר. לא ראוי, משום שבמובנים מסוימים אמרסון מנאנגאגווה, יד ימינו של מוגבה ממלחמת השחרור, הוא אותה גברת בשינוי אדרת. הוא היה שם עם מוגבה בגוקורהונדי – טבח של 20,000 אזרחים חפים מפשע, אשר תמכו באופוזיציה בשנים 1983-1984. הוא היה שם עם מוגבה בהנהגת שיטות עבודה מושחתות אשר הביאו את המדינה לניתוק מוחלט של הזירה הפוליטית מהעם. הוא היה שם כאשר חיילי הצבא – אותם הגיבורים של הימים האחרונים, השתלטו באלימות על חוות מסחריות ומוטטו את התעשייה החקלאית במדינה. הוא היה שם בכל מסע בחירות בו תומכי אופוזיציה נרדפו, הוכו ועונו. הוא אמנם יותר ליברלי ממוגבה, אבל אל לנו לשגות בחלומות כי מדובר בגיבור הלוחם למען זכויות בני עמו.

העיסוק בהנהגה ימשיך לאפיין את פרשת הדרכים בה נמצאת זימבבואה. במושג "הנהגה" אין כוונה לשיטת ההנהגה, לסדר העדיפויות שלה, למדיניות או לערכים שלה. אין כוונה לעקרונות המנחים אותה ולשיטות העבודה שלה. הכוונה היא אך ורק פרסונלית – מי הולך לעמוד בראשה. עם תמיכה גורפת של הצבא במנאנגאגווה – כנראה שלא תצמח אופוזיציה בועטת. היא לא תצמח גם כי ככל הנראה הזכות לבחירות הוגנות, שקופות וחופשיות המאפשרות לכל גבר ואישה להצביע לפי צו מצפונם, לא יעוגנו בשינוי חוקתי כלשהו. השיטה לאו דווקא תשתנה, רק הפנים המייצגים אותה.

אך זו איננה העמדה היחידה. "במצב הנוכחי של זימבבואה," טוען ג'וזף נוקו, חוקר ואיש עסקים, "דמוקרטיה איננה בהכרח הערך המוביל שעליו צריך להילחם״. בכלכלה בה יש 90% אבטלה, מחסור אקוטי במזומנים,  היעדר תעשייה, היפר-אינפלציה, מערכת חינוך יקרה, וקריסת תשתיות –החיים הופכים לבלתי נסבלים. המעטים שעובדים לא מקבלים את משכורותיהם במלואן, והכסף שהם כן מקבלים – מודפס בשטרות מקומיים (Bond notes) שאינם צמודים לדולר, אינם מוכרים מחוץ לגבולות המדינה, ומאבדים מערכם מדי יום. כל שאר האזרחים מתפרנסים מקניית סחורה ומכירתה, ומנסים לשרוד עוד יום, עוד שבוע, עוד שנה. בלית ברירה מיליוני אזרחים היגרו לדרום אפריקה, בוצוואנה ואנגליה. ילדים ממשפחות עניות לא יכולים ללכת לבית הספר, וצעירים משכילים נותרים מובטלים וחסרי מעש. לעתים צריך לעמוד 4 שעות בתור על מנת למלא דלק, וניתן למשוך מחשבון הבנק עד 50 דולר ביום.

בהתחשב בכל האתגרים הללו 'חופש' עשוי לקבל מקום משני בקרב חלק מהציבור. "נדבר על דמוקרטיה יותר מאוחר. הרבה יותר מאוחר. עכשיו אנחנו פשוט רוצים עבודה״, אמר אחד המפגינים בהררה ביום שבת. רבים טוענים שגם בהיעדר דמוקרטיה, כל שינוי בהנהגת המפלגה עשוי ליצור שיפור במצב הכלכלי במדינה. ביום שבת האחרון העם אמר את דברו ויש לכך משמעות – גם אם יכולת ההשפעה הישירה שלו על מפלגת השלטון ועל מדיניותה היא מוגבלת. כמו כן, מנאנגאגווה עצמו הביע נכונות בעבר לבצע רפורמות כלכליות כגון הורדת מיסוי ועידוד מסחר בין-לאומי, מה שמעורר תקווה להתנהלות כלכלית פרגמטית יותר ואמוציונאלית פחות. ולבסוף, ממצבה הנוכחי של הכלכלה יש רק לאן לעלות ולכן קיימת תחושה כללית שכל שינוי הוא שינוי חיובי.

המציאות בזימבבואה משתנה מדקה לדקה. עד שמילים אלה תפורסמנה, ייכנסו גורמים נוספים לתוך הדיון אשר בלאו הכי מתומצת כאן יתר על המידה. כלי תקשורת רבים כבר הכריזו על נפילתו של מוגבה, אך עודנו כאן, ולכן יש להיזהר בספקולציות. כך או כך, זימבבואה לא תחזור להיות אותה זימבבואה. מה שהחל כמאבק של הצבא נגד חלק ממפלגת השלטון – הפך למאבק עממי נגד מוגבה. הצבא מעולם לא דרש ממוגבה להתפטר – אבל העם עשה זאת, ובגדול. "העם מנהל משא ומתן בתוך מרחבי הפעולה שמתאפשרים לו. מרחבי הפעולה הללו נמצאים בתוך גבולות ההכרה בZANU-PF כהנהגה הפוליטית היחידה הקיימת, ובמסגרת הדיקטטורה הצבאית שמכתיבה את התנהלות המדינה. הדיקטטורה הזאת לא תשתנה אם מנאנגאגווה יעלה לשלטון", גורס ד"ר אושוודו קופקורינאני מאוניברסיטת זימבבואה.

בתוך ימים טרופים אלה, ימים של אופוריה ושברון לב, ימים של תקוות, תסכול ובלבול, ניתן לומר זאת – לא בטוח שחילוף בהנהגה יביא לשינוי, אך בטוח ששינוי יוכל להתקיים אך ורק עם חילוף בהנהגה, ולזאת מייחלים אזרחי המדינה.